זה חוזר אלי בחלומות,
כשאני מתקשה להרדם,
הולך סחור סחור בבית הריק,
ולנשמתי אין מנוחה.

המבט הבוער שלו רודף אותי,
כסכין בין השכמות שורף הוא את גופי,
מערער,
משסע את נפשי העייפה.

זה נשבר בי ונפל, התרסק,
אז אמרתי לו הכל,
כשניסיתי לתפוס מחסה בין רגליו,
לנוח בליל חורפי.

השמש הפכה גוש קרח,
האויר קפא ושלג ירד בינינו,
לבן,
טהור,
קר,
עורי הפך חידודין חידודין.

מאז עצרו לעד שעונים רבים,
חסרי כוחות מול הצער,
בית קברות לזמן,
אבל זה עדיין חוזר אלי בחלומות.

עוצר ליד החלון,
פנס בודד מאיר פינת רחוב,
ודמות קטנה, רזה ורועדת מקור,
מפילה צל דק.

-"עצור, אל תלך!",
מצמוץ, ואין שם איש,
המבט הבוער שלו רודף אותי,
משסע את נפשי העייפה.