שרה להב / 446. אודם תפוח |
עדוי שטיח ירוק ופורח
חוזרת אני לשתיקה שבשפתי
ולערגה כשהאור מציף עיני.
גם לחלום שאת צוארי יחבק,
בחן-שפתיים ילחש וינשק
ואת גופי בעירום יגפף
שוב זה שליבי בהילה עוטף.
כי, פלא הופיעו בשלהי חורף
גרש מני המעצור בסחף גורף,
זרה השקט והשלווה לכל-רוח
והביאני להמירם באודם-תפוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|