טל גונן / לבד... |
השמש מחממת אותי,
ואני שוכבת שם עם עיניים עצומות,
וידיים פרושות לצדדים.
השמיים היו כחולים ובהירים,
עם עננים לבנים שאם בוהים בהם הרבה זמן,
תוכל למצוא כל מה שעולה על הדמיון.
מסביבי ילדים צוחקים ומשחקים,
עוברת שעה,עוברות שעתיים
צחוקם של הילדים הקטנים לא נשמע עוד...
השמיים הפכו לשחורים,
ירח עגול בצבץ שם,
ומסביבו כוכבים זוהרים.
ורק אני, לבד על הדשא הירוק,
שוכבת וחושבת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|