"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", אמר מוסטפה. דלתות האולם
נפתחו בבת-אחת. אור בוהק פרץ דרכן ואיתו רקדניות מענטזות,
ואחריהן שלושה משרתים כושים שנשאו על כתפיהם מגשים עמוסי מרק
עדשים אדמדם. הם הניחו את המגשים לפני השופט. חיוך זדוני עלה
בעיניו, עיניו ברקו כמו תינוק מבושם. הוא שפשף ידיו בהנאה
ואמר: "אתם רשאים להמשיך רבותיי".

"תודה כבוד השופט המהולל והדגול", אמר עו"ד ההגנה. "אז כמו
שטענתי לפני שעה קלה, אין מרשי אשם, מעצם היותו חף מפשע, מה
שלמעשה אומר שהוא אינו אשם ומכאן שהוא אינו אשם ולכן יש לבטל
את כל האישומים נגדו".

מוסטפה עצר לרגע מפעולת הבליסה של מרק העדשים. עיניו הביטו
למעלה, לתקרת האולם, שהיה בנוי לפי מיטב המסורת הפרסית. עגול,
צפוף, חם ומתפורר. כל הקהל והיה הרבה קהל, חיכה לדברו של השופט
שנראה מהרהר קשות בסוגיה. הייתה זו סוגיה שעוד לא נראתה
כדוגמתה ברחבי האימפריה הפרסית. יו צ'י האן מון, עובד זר
תאילנדי, מואשם באשמת אשמה. אתמול בשעות הערב המאוחרות, כשרק
פרוצות ועטלפים מסתובבים ברחובות העיר, ישבו יו צ'י האן מון
וחברו יו צ'י האן מאן אשר גם הוא נמנה על אוכלוסיית העובדים
הזרים התאלנדים, על ספסל שקט מבודד בפרברי העיר ונהנו מהלילה
הנאה שנקרה להם. יו צ'י האן מון ליטף את ראשו של יו צ'י האן
מאן. יו צ'י האן מאן רכן מעט לכיוונו של יו צ'י האן מון.
עיניהם נעצמו. שפתיהם התקרבו זו לזו לאט. היה זה רגע קסום לכל
הדיעות. האוויר הקריר, לילה שטוף-הכוכבים, הכל התאים לנשיקה
הראשונה שלהם.

ואז זה קרה. המגע הראשוני. הנשיקה.

ואז גם זה קרה. מטאוריט חרא גדול שהגיע מהחלל החיצון, מעך את
יו צ'י האן מאן אל לב אמא אדמה והרג אותו.

יו צ'י האן מון הרגיש כי שפתיו של יו צ'י האן מאן נעלמו. הוא
פקח את עיניו בדאגה וראה כי יו צ'י האן מאן נעלם כליל.

"יו צ'י האן מאן?", אמר בקול חלוש, אך ללא תשובה.

עיניו הבחינו בחור שנפער באדמה.

"מה בשם הקטור קורה כאן...?!", זעק בעודו מביט אל תוך החור.
הוא לא ראה את הקצה. אבל הוא הריח. איך אפשר לא להריח את
מטאוריט החרא הבוער שנפל מהחלל החיצון.

יו צ'י האן מון הזדקף מיד ושאג: "בשם הקטור המעונה, זה מטאוריט
חרא בוער שנפל מהחלל החיצון על יו צ'י האן מאן!, מה ההסתברות
שזה יקרה?!". שאגתו הידהדה בין הרחובות ושייטה אל תוך הלילה.

כעבור כמה שניות הוא שמע את חיילי המשמר רצים. כנראה שהשאגה
שלו הזעיקה אותם. הוא החליט לזנוח לבנתיים את החישובים
ההסתברותיים והחל לצעוק: "הוא מת!, שמישהו יעזור לי!, הוא מת!
הצילו! הצילו! הוא מת!, שמישהו יעזור לי!".

חיילי המשמר שהגיעו בנתיים, התפרסו בשטח ופינו מפגינים שניצלו
את המצב כדי להפגין נגד הגלובליזציה. מפקד המשמר פנה אל יו צ'י
האן מון ושאל: "מה בשם הקטור הקדוש קרה כאן?".

-"אני לא יודע... התנשקנו, כשלפתע נחת עליו מטאוריט חרא בוער
מהחלל החיצון והרג אותו!", ענה יו צ'י האן מון.

-"התנשקתם ומטאוריט חרא בוער מהחלל החיצון נחת עליו?, מה
ההסתברות שזה יקרה? נו, ניחא. אדוני, מה שמך?"

-"יו צ'י האן מון"

-"ומה שם המנוח?"

-"יו צ'י האן מאן"

-"בסדר. אדוני, אני חושש שתצטרך להתלוות אלינו למפקדה לתחקור
נוסף"

-"טוב... זה פשוט לא יאומן... יו צ'י האן מאן! למה, למה? הוא
היה איש טוב, מברכו ומעלה! הו, הקטור הרחמן, למה?"

בתחקור הנוסף, התברר כי אמנם מה שקרה זה שהם התנשקו ומטאוריט
חרא בוער מעך את יו צ'י האן מאן וחיסל אותו. לא היה לו שבריר
של סיכוי.

אף אחד לא היה אשם במותו יו צ'י האן מאן. אבל במערכת המשפט של
האימפריה הפרסית כמו במערכת המשפט של האימפריה הפרסית, אם קרה
משהו, יש לזה אשמים. ובלית ברירה, הועמד יו צ'י האן מון לדין
בעוון אשמה, פשע שעונשו הוא מוות בתלייה.

בנתיים באולם בית-המשפט הפרסי בעיר הפרסית שנמצאת בתחומי
האימפריה הפרסית, הרהר מוסטפה השופט הדגול והמהולל בסוגיה.
הייתה זו החלטה קשה. בכל זאת, חי אדם מוטלים על הכף.

"אוי, בשם הקטור הצדיק, הבו לי שישקבב כבש!", דרש מוסטפה.

דלתות האולם נפתחו בבת-אחת. אור בוהק פרץ דרכן ואיתו רקדניות
מענטזות ולאחריהן שלושה משרתים כושים שנשאו על כתפיהם מגשים
עמוסי שישקבבים עסיסיים. הם הניחו את המגשים לפני השופט.

פיו של השופט נטף ריר.

"יאמי... התביעה... גררר... יכולה להתחיל... יאם יאם...", סינן
השופט.

עו"ד התביעה קם, סידר את ג'לבייתו, ניקה גרונו מחרקים וטפילים,
ואמר "גבירותי ורבותי, כבוד השופט המהולל הרחום החנון הגאון
הנאה והחזק, בית המשפט עומד היום בפני סוגיה לא פשוטה. האדם,
יו צ'י האן מון, אשם לנוכח אשמתו, אשר היא שום דבר מלבד אשמתו
הבלעדית ועד כמה שמצער העניין, יו צ'י האן מון יאלץ לקחת
אחריות על אשמ..."

-"טוב בסדר, הבנתי. סתום ת'פה" קטע מוסטפה השופט את עו"ד
התביעה.

-"כן כבודו" אמר עו"ד התביעה.

-"אני רוצה לחקור את הנאשם בעצמי. משרתים, הבו לי את יו צ'י
האן מון!", דרש השופט.

דלתות האולם נפתחו בבת-אחת. אור בוהק פרץ דרכן ואיתו רקדניות
מענטזות ולאחריהן שלושה משרתים כושים שנשאו על כתפיהם מגשים
עמוסים באיבריו הפנימיים של יו צ'י האן מון. הם הניחו את
המגשים לפני השופט.

מבט המום ניתלה על פני השופט. זעקות הלם נשמעו מהקהל, שעד כה
היה די אדיש ולא הגיב לנעשה. אחרי הכל, משלמים לפי שעה ,לא לפי
תגובות.

-"מה... בשם הקטור המושלם... מה... זה?", גימגם השופט.

-"הו, זה יו צ'י האן מון, בדיוק כמו שביקשת כבוד השופט!" אמר
רב-המשרתים, סיסרא.

-"אבל... מה... איך... למה... למה???"

-"אה, זה... הוא עשה לנו בעיות... הוא לא רצה לעלות למגשים, אז
היינו צריכים לבתר אותו"

"אההההההה", ארוך של הבנה נשמע מכיוון מהקהל.



השופט התאושש ואמר: "ובכן גיברותי ורבותי, את הנעשה אין להשיב.
הצדק נעשה".

יונה לבנה פרצה פנימה דרך החלון. יונה שכזו, רואים לעיתים
נדירות. צחורה, אצילית. במעופה, משכה את תשומת לב של כל האולם.
היא עפה לה מסביב לקירות האולם ונחתה מול כסו הגבוה של מוסטפה
השופט.

אלומת לייזר סגולה ומתקדמת שלא אמורה להיות קיימת בתקופת
האימפריה הפרסית התמקדה מהחלון על היונה.

לאט לאט, שינויים מדהימים נוצרו ביונה. 2 רגליים צמחו לה
ואפילו ראש.

"היא, היא הופכת לאדם!", צעק מישהו מהקהל.

"מה אתה אומר...", ענה לו כל הקהל כאיש אחד.

האיש, לשעבר יונה, עמד על רגליו וניער את גופו העירום מהאבק.
קרן הלייזר הסגולה והמתקדמת שלא אמורה להיות בתקופת האימפריה
הפרסית, נגוזה.

"אכן, מפגן מרשים. ומי אתה אם יורשה לי לשאול, מר יונה?" אמר
השופט מוסטפה בחיוך ממזרי.

"אני, אני הקטור הסרסור. האחד והיחיד. חתימות אחר-כך", אמר
האיש העירום. כל הקהל קם כאיש אחד והשתחווה להקטור הסרסור.

"באתי להתנצל בפני האנושות כולה... אתה מבין, אתמול, אני ובני
פיוטר הסרסור שיחקנו להנאתנו בייסבול-חרא-בוער ופיוטר הסרסור
כל כך התלהב, שהוא חבט בחרא הבוער חזק מדי... וזה נפל... על
התאילנדי המסכן ההוא...למרות שהוא היה בוחש בשוקו, אוחז בגדר,
מכניס לרוורס, הולך בשמחה, מבשל עם סויה או בקיצור הומו לכל
דבר, אני נורא מתנצל על התאונה", אמר הקטור הסרסור.

מוסטפה השופט שעדיין היה המום מהעובדה שהוא הקטור הסרסור האגדי
עומד מולו, בבית המשפט שלו, ערום כביום היוולדו, לא ידע היכן
להחביא את עצמו.

"סעמק, הבו לי וודקה!עם פלאפל!", אמר מוסטפה.