לקרוא לפי סדר נוכחי - חלק ב, א , ג.

חלק ב

הוא יצא מהחדר, אבל הוא לא הרגיש לגמרי בטוח להסתובב, הוא רק
רצה לצאת משם.
הוא עוד לא עיכל את מה שקרה וכל המחשבות שהתרוצצו בראשו היו
כבדות מנשוא.
הן הציפו אותו, הוא הרגיש שהוא נחנק, שהוא חסר אונים, הוא רצה
כבר לצאת משם.
אבל הוא המשיך להסתובב.
הוא הלך יחף והרצפה הייתה קפואה, כפות רגליו קפאו מקור אבל הוא
לא רצה ללבוש גרביים.
אני צריך לסבול קצת אמר לעצמו, מגיע לי, חתיכת אויל כמוני צריך
למות מקור עכשיו.
הוא התהלך במטבח, הסתכל לראות מה יש במקרר, אולי איזה מאכל טוב
ידעיך קצת ההרגשה הדוקרת.
אבל המקרר היא ריק, רק האור הלבן הבוהק מילא אותו.
אם הייתה מראה בחדרה, לודאי היה נפחד למראהו, הבעת פניו הייתה
חסרת כל פשר.
הבעה חלולה וריקה - מבט של טירוף והמחשבות התרוצצו במוחו.
הוא יצא מהמיטה רק עם תחתוניו וההסקה הייתה כבויה, הוא לא ידע
להדליקה, אז הוא המשיך להסתובב כשקר לו - הוא לא מתכוון לחזור
לחדר בשביל הבגדים.
עדיף למות מקור לאט לאט, מאשר אפילו לחשוב על לחזור לחדר הארור
הזה.
מה עשיתי!, לעזאזל אני כזה אידיוט!, אימפולסיבי!, חסר מחשבה...
אלוהים אדירים כמה שאני אידיוט.
והיא, והיא... אוי...
מה היא?, היא עוד יותר גרועה ממני.
לה יש ניסיון, היא כבר בן אדם בוגר והיא אמורה לדעת איך
להתנהג.
היא ניצלה אותי, ניצלה את התמימות שלי...
ועוד הריח שלה היה עליו, הוא עשה לו בחילה... הוא הרגיש
מלוכלך.
הוא המשיך להסתובב במטבח, הרים סכין, החליק אותו בין האצבעות
שלו, על צדו האחד ואז על האחר. כך שוב ושוב ובכל פעם הטה אט אט
הלהב כך שאולי יחתך וחשב מחשבות רעות.
הוא הרגיש שהוא עומד להתפוצץ, הוא לא היה מוכן למה שקרה, הוא
לא רצה שזה יקרה.
אבל זה קרה והוא לא יכל להתמודד עם זה, זה הציף אותו עד כלות.
הוא הרגיש אבוד ואם עוד משהו קטן ישתבש זה יהיה הסוף.
הסוף כבר התחיל קודם, ברגע שפגש אותה
ברגע שנכנס איתה למיטה, משהו מת אצלו ומשהו אחר קם לתחייה:
כעס, הוא כעס על עצמו שנתן לזה לקרות, שלא היה לו מספיק כוחות
לעצור את עצמו.
הוא כעס על עצמו שלא ידע להגיד לא, שכלל לא אמר לא, אפילו
נהנה, הנאה חולנית כזאת שעכשיו היא מחלחלת כמו רעל.
הוא לא חשב על שום דבר אחר, זה העסיק אותו עד טירוף.
לא על הכלב שלו, לא  הבית שלו שכל כך אהב, לא החבר שדיבר איתו
יום לפני.
כל המחשבות השמחות נמצאו בלתי נגישות במוחו באותו רגע.
הוא שכח מהכל, מהכל הדברים היפים בחייו וזה הפחיד אותו, כי הוא
לא ידע מה לעשות.
הוא התחיל לבכות, הוא לא בכה מאז שהיה קטן אבל הוא לא שלט בזה,
זו הייתה תגובה לא רצונית של הגוף, בדיוק כמו שיש נזלת
כשמצטננים, כך יש דמעות כשכואבים.
הוא גם רצה פתרון פשוט למחלה, כדור שירדים אותו, יסיר את
המועקה ואת הכאב אדיר.
הכל התחיל לחלחל, טיפות קטנות של רעל.
כשכל טיפה נחתה כך נעשית המועקה קשה יותר ויותר.
פם... פם... פם... טפטוף עדין של מוות.
בום!  בוםםם! הוא הפיל את המחבת  ואחריו סיר ואחריו מגש ואחריו
את הסכין הארור.
הוא כמעט הוריד לעצמו אצבע. חבל שלא, חשב לעצמו: "היה כאב
פיסי, עם זה יש לי ארבע עשר שנות נסיון".
הרעש העיר אותה, הוא שמע תזוזה מחדר השינה.
הוא נתקף בפחד הכי גדול שהיה לו מעולם.
האישה שלפני כמה שעות הייתה קרובה אליו מאשר מישהו אי פעם,
נהייתה עכשיו מקור לפחד, לשנאה.
איך היא יכלה, לקחת ממני משהו שהיה צריך להישאר שם עוד זמן
רב.
היא חולה, היא חולת נפש ועכשיו היא הדביקה גם אותי במחלה שלה.
ואז היא יצאה מחדר השינה, אישה בת 32, יפה להחריד, שער שחור
מפוזר, לבושה בשמלת תחרה חושפנית בצבע לבן.
הוא מעולם לא הרגיש כה מפוחד, הוא השתנק, קפא במקום, חטף שיתוק
בכל הגוף, רק הראש זז, לכל הכיוונים, כמי שמסתנוור מכל
הכיוונים ואינו יכול לסגור את עיניו אז נאלץ להזיז את מבטו לא
נחת.
המחשוף תפס את עיניו כמו בפעם הראשונה, זה היה המקום שהאור
המסנוור לא הגיע אליו, ומבטו קפא לשם.
היא חייכה, השפילה את המבט ואז שמה לב לכל הכלים שעל הרצפה.
תגיד, מה קרה?, החלטת להרוס לי את הבית?, אמרה בחיוך
מבטו חסר ההבעה השתנה - התמלאה הריקנות בכעס.
הוא הסתכל עליה, השפיל את הראש וירק בזלזול הפגנתי לרצפה, בעט
בדלת, הסתער לתוך חדר השינה והרים את בגדיו.
- איפה המפתח?
- מה לעזאזל הולך פה ?
-  א - י - פ - ה  המפתחחח!!!
- עכשיו, מפתח!
- עכשיו!
האישה חזרה לחדר השינה הגישה לו המפתח
הוא יצא בסערה מן הבית
טרק את הדלת

אההה!!!
אהה... אההה... אההה!!!
הוא צרח עד שנהיה צרוד, עד שלא הרגיש את מיתרי הקול
והדמעות זרמו יחדי עם כל צעקה, צרחה של איש מטורף, ללא תקנה.

חלק א

-  תראה, אני חייב למצוא מישהי חמודה להתנשק איתה...
  זה לא יעבוד ככה.
-  אני צריך זוג שפתיים דשנות... ככה... ואיזה מזמוז פה ושם..
- תגיד, מה אתה כזה לחוץ פתאום לקטע?
- בא לי, יש לך בעיה?  מה, ואתה הומו?
- לך תזדיין
- טוב,
- ביי

חלק ג

לקול הצרחה נשמעה תשובה.
- הלו! מה הולך פה?
- מי צורח כמו משוגע ב 5 בבוקר?
סתום את הפה!
- מה אמרת ילד?
 שמעת אותי, תסתום את הפה! תעוף מפה!
- ילד תשמור על הפה שלך, מה קרה לך לעזעזל?
 עוף מפה, תעזוב אותי בשקט!
- אתה נראה רע מאוד
 עזוב אותי אמרתי לך!
 תעוף מפה, אידיוט!
- ילד אתה מתגרה בי, תשמור על הפה שלך
הילד קפץ על האיש והחל להכות אותו באגרופים , טאח!!! טאח!!!
האיש היה המום ממה שהתחרש, אך לאחר שנייה העיף מעליו את הילד.
נשכב מעליו כאשר הוא מחזיק את זרועותיו.
הילד ניסה להיחלץ מאחיזתו, אך היא הייתה חזקה מדי.
הילד צרח שוב, צרחה שקטה כי קולו היה צרוד מאוד.
תעוף ממני, אני אהרוג אותך, תעוף!
-מה קרה לך!,  ילד משוגע!
-תירגע כבר!
הילד עצר מניסיון ההיחלצות  לשנייה הביט באיש ואז ירק בפניו
האיש כבר לא עצר את עצמו מכעסו על הילד
והחל להכות אות בפניו , טאח טאח!!!!
האישה יצאה מדלתה בצעקות
- תעזוב אותו!
- תעוב אותו! בריון!
היא ניסתה לקפוץ על האיש אך בדיוק באותו נרגע הצליח הילד
להתגלגל יחד עם האיש ולזוז ממפתן המדרגות והאישה נפלה והתגלגלה
במדרגות.
הילד שהיה אחוז פחד, לא שמח למראה, על אף שכה רצה בו קודם
לכן.
הוא רץ אל האישה שם יד על צווארה
האיש מרחוק צעק
- יש לה דופק?
אך הילד לא לא ענה, לא זז
רק
שתק