ביקשתי, כל כך מזמן
לא להיות
אחת מהאנשים שזורקים מילים
בלי כוונה לעמוד בהן.
היום, אני מסרבת להפנים
שכולם באמת מתכוונים, פשוט
הזמן עובר, ומשנה את המציאות.
הזיכרונות רצים
רק בתוך אולם ההקרנות הפרטי בראש שלי
אבל המילים,
לא נמחקות מהנייר שנתת לי
וחשבתי לשרוף, אבל
זה לא יעצור את גלגל הסרט שנע שם, אז
למה לי להדחיק דווקא את הנייר?
[23.2.07] |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.