בבוקר שבת קמה לה לילך בשעה 10, התעוררה עם חיוך ולא האמינה
למה שקרה לה אתמול. זה נראה לה כמו חלום. היא לא יכלה לשכוח את
אתמול.


אתמול בערב יצאה לילך עם אלירן, נער אחד בן 19, שגדול מלילך
בשנתיים. הם נפגשו על חוף הים בשעה 8, והלכו וישבו בספסל קרוב
למים, הקשיבו לרחש הגלים הנשברים, הביטו בכוכבים ודיברו. דיברו
על הבית ספר, על המשפחה, על עצמם, ועל החיים בכלל. לאלירן היה
חוש הומור מיוחד, שמצא חן בעיניי לילך. הוא גרם לה לצחוק באותו
ערב כמו שאף אחד לא גרם. כל הערב היה על פניה חיוך. למרות
שלילך הכירה את אלירן כבר כחודשיים, כשהוא עבר לגור בבניין
שלה, באותו ערב היא למדה מלא דברים עליו. למשל שהוא אף פעם לא
היה מאוהב, אבל היו לו כבר כמה חברות, שהוא היה תלמיד מצטיין,
שלא גייסו אותו כי יש לו קרוב שעשה לו פרוטקציות, ועוד שאר
דברים מעניינים יותר ופחות, אבל לילך הוקסמה מכל הפרטים.
גם אלירן הוקסם מלילך, הוא גם אהב את ההומור שלה, את המראה שלה
ואת אישיותה הקורנת והזוהרת.
הזמן עבר מהר, ומהר מאוד הגיעה כבר השעה 10, והמקום נהיה ריק
מאדם. דנה, שנהיה לה קר במקצת, אמרה זאת לאלירן, שהתקרב אליה
וחיבק אותה. אלירן שמח שהיא אמרה לו את זה, ככה הייתה לו
הזדמנות להתקרב אליה. גם לילך שמחה שאלירן חיבק אותה. חום גופו
מיד חימם אותה. היא נשענה על כתפו, ושניהם הקשיבו לגלים,
כשהרוח הקרירה מכה בפניהם. אף אחד לא אמר לשני מה הוא מרגיש.
כל אחד ציפה שהשני יעשה את הצעד הראשון. למרות ההתקרבות הפיזית
ביניהם, כל צד חשב שהשני רואה בו רק ידיד ולא יותר.
לילך נרדמה על כתפו של אלירן. אלירן פחד להעיר אותה. דנה נראתה
לו כמלאך ישן, שחבל להעיר אותו. הוא לא יכל להסיר את עיניו
מפניה. תך כדי, הוא ליטף אותה בעדינות, כדי לא להעירה. לפתע
התעוררה לילך, ועיניהם נפגשו. דקות שלמות הם התבוננו אחד לשני
בעיניים, כאילו קפאו, כאילו הופנטו אחד מהשני. אלירן אזר אומץ,
ושם את ידו על לחיה של לילך, וליטף אותה בעדינות. לילך חייכה.
"את יודעת, את יפה כשאת מחייכת" אמר לה. לילך הסמיקה. אלירן
נשק על לחיה. לאחר מכן, עיניהם שוב נפגשו, אך הפעם היה שקט.
אפילו הגלים לא רחשו, כאילו הכל קפא. אט אט פניהם התקרבו, עד
ששפתיהם נפגשו, והם החלו להתנשק, נשיקה כמו מהסרטים, נשיקה שאי
אפשר להפסיק. הם ישבו ככה הרבה זמן, ופשוט התנשקו, טעמו אחד את
לשנו של השני, את שפתיו, את ריחו. לאט לאט הסתיימה הנשיקה, והם
שוב הביטו אחד בעיניו של השני. "הרבה זמן רציתי לעשות ככה, אבל
פחדתי, פחדתי שתסטרי לי, שאת לא רוצה" אמר אלירן. "לא הייתי
עושה כך, לא לך" אמרה לילך, ונשקה לו נשיקה קטנה על השפתיים,
וחיבקה אותו חזק חזק, פחדה שיחמוק מבין הידיים שלה.
הרבה זמן הם ישבו ככה מחובקים, כאשר מדי פעם הם מתנשקים, הם
עצמם לא ידעו כמה זמן עבר. הם גם לא רצו לדעת כמה זמן עבר, לא
רצו לחזור לביתם, הם היו מוכנים להישאר כך לנצח, היו מוכנים
שיבוא מישהו שיקפיא אותם בו במקום ולא יתן להם להיפרד.
"אני אוהב אותך" אמר אלירן ללילך. "גם אני אוהבת אותך" השיבה
לילך. ושוב, שניהם נסחפו לנשיקה סוערת. כל מי שהיה עובר שם היה
חושב שהוא רואה סרט, המראה היה כל כך יפה, זוג שמתוודה על
אהבתו אחד לשני. אין דבר יותר מלבב מזה.
"ואי, כבר חצות" אמרה לילך, כשנזכרה שהוריה אמרו לה לשוב לקראת
אותה שעה. תוך רבע שעה הם הגיעו לבבניין שלהם. לילך גרה בקומה
החמישית ואלירן בתשיעית. הוא גר בפנטהאוס. אלירן ליווה אותה עד
דירתה, שם הם נפרדו בנשיקה. הם לא רצו לחזור כל אחד לביתו,
פשוט לא רצו. הם רצו לברוח, לברוח לאי בודד, שם הם היו יכולים
להיות ביחד, בלי הורים ובלי אנשים אחרים. "אני אוהבת אותך".
"ואני אוהבת אותך". כך הם נפרדו.
לילך לא יכלה להירדם מרוב התרגשות. היא חשבה על אלירן, על
הנשיקות, על האהבה. כך גם אלירן, שלא רצה שטעמה של לילך יעזוב
את פיו.


לפתע צלצל הטלפון. "בוקר טוב מלאך שלי". היה זה אלירן. "חשבתי
עלייך כל הלילה, לא יכולתי לשכוח אותך" הוסיף. כך הם דיברו שעה
שלמה. באותו ערב הם קבעו להיפגש שוב.

הערב עבר כמו הערב הקודם, רק הפעם הם כבר לא פחדו להגיד מה הם
מרגישים מלכתחילה.


עברו ככה 3 חודשים של אהבה, של נשיקות, של חיבוקים, של ביחד.

באותו יום שמלאו לאהבתם שלושה חודשים, הזמין אותה אלירן לביתו.
הוריו בדיוק נסעו לחופשה באילת, והוריה נסעו לכינרת. אלירן
הכין ארוחה למופת, הדליק נרות, פיזר ורדים בסלון.
"עצמי את עינייך" אמר לה אלירן בעודם בחוץ, כשהוא מחזיק את
עינייה מאחורה שחלילה לא תציץ. "את מוכנה? אני פותח..." לילך
פערה פיה למראה שנראה בפניה, אף אחד לא עשה לה ככה מקודם. היא
מיד התנפלה על אלירן בנשיקות ולא עזבה אותו. "האוכל מתקרר" הוא
אמר לה. שניהם התיישבו ליד השולחן, ואלירן מזג לשניהם יין. הם
בילו שעה סביב השולחן, ולילך לא הפסיקה להחמיא לאלירן על האוכל
הטעים שהכין.

"יש לי עוד הפתעה" אמר אלירן. הוא קשר את עינייה של לילך בצעיף
משי, הרים אותה על ידיו, והוביל אותה לחדר שלו. הוא השכיב אותה
על מיטתו, שהייתה מלאה בעלי כותרת של ורדים. החדר היה מואר
באור עמום של נרות, שנתנו לחדר ריח עדין ומתקתק של וניל. אלירן
הוריד ללילך את הצעיף מהעיניים. לילך הסתקלה סביב, חייכה,
ואמרה: "מה זה?". "עוד תראי" אמר לה אלירן. בעודה שוכבת, נשכב
אלירן מעליה והחל לנשק אותה, את צווארה, את אוזניה, את כל
גופה. "אני רוצה אותך" לחש באוזנה. לילך החלה להשמיע אנחות
קלות. אלירן הוריד את חולצתו, ושב לנשק את לילך, תוך כדי שהוא
מוריד את חולצתה, ולאחר מכן את מכנסיה. אלירן התפשט לחלוטין
וחשף את איברו הזקוף. הוא נשכב על לילך ושב לנשקה. אט אט,
בנשיקות עדינות על כל הגוף, ירד אלירן לבטן לילך, הוריד לה את
החזייה, ולאחר מכן גם את תחתוניה וחשף את ערוותה המגולחת
למשעי. הוא החל לנשק אותה, תוך כדי שהוא יורד עד למטה, ומענג
אותה עם לשנו. אלירן הוציא ממגירתו קונדום, ולבש אותו. "את
בטוחה שאת רוצה?" שאל אותה. היא הינהנה בראשה. הוא נשכב מעליה,
והיא פשקה את רגליה. אט אט, חדר אליה אלירן. לילך נאנחה קלות.
ההרגשה הייתה מוזרה לה, אך היא נהנתה. אלירן החל לנוע כשהוא
בתוכה. לילך פתחה פיה קלות והחלה לגנוח. אלירן החל לנשק את
צווארה, את שפתיה, שיחק עם לשנה כשהוא זז בתוכה. לילך נהנתה
כמו שלא נהנתה בחיים שלה. לילך גמרה, ואלירן מיד אחריה. הוא
נשאר שוכב מעליה, כשהוא עדיין בתוכה למשך מספר דקות.
לאחר מכן נשכב על ידה. "אני אוהב אותך" אמר לה. "ואני אוהבת
אותך" השיבה. אלירן חיבק אותה, כאילו לא רצה לתת לה ללכת.
שניהם נרדמו, זו בזרועות זה, כמו זוג מהאגדות, כשעל שפתי כל
אחד חיוך קטן, ובמוחם המחשבה על מה שעברו כרגע.

בבוקר קם אלירן, אך לילך עדיין ישנה. הוא היה מוקסם ממנה, נזכר
בפגישתם הראשונה כשהיא נרדמה על כתפו. הוא חייך. לילך פקחה
עינייה. "בוקר טוב אהובי". "בוקר טוב גם לך יפה שלי". הם
התנשקו. לילך לא האמינה על מה שעבר עליה בלילה, היא הייתי
מאושרת, היא הרגישה כמו נסיכה, כאילו היא חיה באגדה. היא תמיד
חשבה שרגעים כאלה קיימים רק בסרטים, אך הפעם זה קרה לה. עינייה
של לילך חלפו סביב החדר. עלי כותרת של ורדים היו מפוזרים על
הרצפה ועל המיטה, ובחדר היה ריח עדין ומתוק שנשאר מהנרות שדלקו
אתמול. היא חייכה, ובמוחה עלתה מחשבה.
"בא לך עוד פעם?" לחשה לילך באוזנו. "איך אני יכול לסרב לך"
ענה לה אלירן, והחל לנשק אותה ואת גופה הערום...