מצטנף בחדרי הקפוא,
מביט בטיפות הגשם,
שחורצות שביל פתלתול
בחלון המכוסה באבק.
מתי יבוא כבר קיץ?
מדוע הוא מתמהמה?
האם אשרוד עד אז,
או אגוז בארץ נשיה?
רחל'י לא תבוא יותר.
היא מאסה בשתיקות
המתמשכות, המעונות,
במצבי הרוח הזעופים.
היא משוועת ליציבות,
שאין ביכולתי להציע.
למעט מתיקות, לחום,
שמזמן כבר אין בי.
נדמה לי שזה הסוף.
אין דרך, לא מוצא.
המועקה נוברת בגופי,
מצמיתה כל רגש.
קרן שמש דקיקה
מפלסת דרכה במפתיע
מבעד לחלון המחורץ,
מלטפת רכות את פניי.
חום נעים מתפשט בי.
האם יש עוד תקווה?
התשוב אליי השלווה
שאבדה לי כה מזמן? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.