אני חש את הקור
ורואה עוד יום שחור,
את השמים הקודרים הנשקפים מחלוני
מחזירים הדיו של חלום חורפי
הגשם ניתז על התריסים
הסגורים מולו כמתריסים,
ורק הקור לכל חודר
כמעין מקדם סיוט קודר
הבזקי הברק המפלחים בחשיכה
רק מגבירים את המשיכה,
והרעם העוקב אחר
מכחיש קיומו של המחר
ברד גדול כאבנים יורד
למחות כל אשר שורד,
להכות קשה באדמה
לשבור רוחה, לשפוך דמה
וערפילי ערב כסמיכה באים
להסתיר ארועיו של יום אימים
לדחות בואם של ימי האור
אשר נסוגו מפני הקור
ואני מול החלון יושב,
כל אותה העת חושב:
עד מתי תמשך העת
בה ארגיש כה קר, כה מת?
|
