את כל הזמן בוכה, גם בשמחות, גם כשכולם סביבך מחייכים, כשאת
מחייכת והלב שלך עומד להתפוצץ מרוב אושר, את בוכה, בוכה דמעות
אדומות, דמעות שאף אחד לא רואה, דמעות כאלה מתחת לעיניים, כי
רק ככה את יכולה לחיות בצער שלך, כי רק ככה את יכולה לשקוע
בדכאון שלך בלי שאף אחד ישים לב, בלי שאף אחד יפסיק אותך ויגיד
לך שאת טועה, כי ככה את יכולה להרוג את הנפש שלך לאט, לאט בלי
שאף אחד ירגיש, בלי שאת עצמך תרגישי, וכשיום אחד תפקחי את
העיניים ותראי שתולעים אוכלות אותך, זה כי הוא מכיר אותך כל כך
טוב וראה שאת בוכה, שאת הורגת את עצמך ובמקום שזה יקרא
התאבדות והמעשה הפחדני יפול עלייך, הוא רצח אותך והעביר על
עצמו את הפחדנות, כדי שאת לא תיראי רע בעיניי אחרים!
אי שפיות זמנית, עכשיו הוא מבלה את שארית חייו במוסד מזורגג
לחולי נפש, יודע שזה לא הגיע לך, יודע שאת לא אמורה להיות מתחת
לאדמה כי את כל כך יפה והן הדמעות כל כך מכוערות אבל ידע שרק
כשתגיעי לשם את תפקחי את העיניים ותצליחי לחיות, והדמעות הן
יפסיקו לרדת ותפסיקי להיות כל כך עיוורת, הוא ידע שרק כשתגיעי
לשם. תפסיקי לבכות. |
