אלעד טולדנו / שיר מפעם פעם |
ועם זאת, כל-כך עצובה
עד שאלוהים היה מפסיק לשוטט ולשמור בעולם
כל פעם שהייתה היא בוכה
יושב חרש ומקשיב לבכיה
חרישי כמותו
והיא אמיתית כמותו
קצת שקטה...
והוא, עם כל אהבתו אליה
לא היה אומר שום דבר להרגיע אותה
רק יושב ומקשיב
ולבסוף, מחבק בתקווה... "
לענבל באהבה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|