הפעם אלוהים, אתה תקשיב!
החלטת לצחוק עליי? כן, אני מדברת אלייך!. אני יודעת שבד"כ
פונים אליך בתפילות, בבקשות, בסליחות, לא באים אלייך
בטענות...
אבל אני כן!. החלטת לצחוק עליי תגיד לי?, כי אם כן זה לא
מצחיק!
איבדתי הכל
איבדתי את החברים שבגדו בי, איבדתי את החבר שבגד בי, איבדתי את
שמחת החיים!
פעם הייתי בנאדם שמח, היו לי בעיות נכון, לכולם יש בעיות. אז
מדי פעם הייתי עצובה ומתוסכלת...
עכשיו זה לא ככה, עכשיו אני תמיד בדיכאון, בכאב, בסבל ומדי פעם
אני שמחה, בערך.
למה?, אתה שואל
אתה יודע למה!
כי היה לי הכל ועכשיו איבדתי את זה... פשוט איבדתי
ואני מנסה למצוא את זה, אולי אפילו למצוא משהו חדש. אבל אני לא
מרגישה שייכת, אני פשוט לא מרגישה שייכת בשום מקום.
כי היה לי את המקום שלי, מה שלא היה, תמיד היה לי את המקום שלי
בעולם, ידעתי שזה שלי ולכאן אני שייכת. אבל עכשיו אין לי אותו
וגם אותו אני מנסה למצוא ומוצאת כל מיני מקומות, אבל הם לא
מתאימים לי, הם גדולים עליי או קטנים, הם לא שלי!.
אומרים שלפעמים עדיף לא לדעת, אני תמיד טענתי שעדיף לדעת ולא
לחיות בשקר ועכשיו בפעם הראשונה אני סותרת את עצמי, הלוואי שלא
הייתי מגלה!. הלוואי שלא הייתי מגלה, שהאהבה הכי גדולה שלי
בחיים בגדה בי, עם החברה שלי!, עם החברה הכי טובה!, זאת שהבינה
אותי הכי טוב מכולם וזאת שעזרה לי כשהיה לי הכי רע! - הכי רע
שבעולם!.
אז נכון, היה לי רע גם לפני זה, אבל זה פשוט השיא, זה הקש ששבר
את גב הגמל, זאת הבגידה האחרונה ששברה אותי!.
נכון שכבר לא הייתי איתו כשנודע לי וגם לא התכוונתי לחזור
אליו, כי הוא פגע בי גם לפני זה, במשהו אחר, גם אז לא האמנתי
שהוא יעשה כזה דבר!. אבל סלחתי לו ואז שוב נפרדו דרכינו, כי
הפסקתי לאהוב, אני מניחה...
אבל היה לי את הזיכרון, הזיכרון של משהו טוב, טהור, נטול
בגידות ועכשיו גם את זה אין לי, כי הייתי בטוחה שהוא אף פעם לא
יפגע בי, לא יבגוד בי! - וטעיתי!, ועוד עם מי?, עם החברה הכי
טובה שלי!, שהיא כמו אחות בשבילו!, אני לא הייתי עושה דבר כזה
עם אח שלי... והיא לא סיפרה לי, היא הייתה ממשיכה לשתוק אם הוא
לא היה פולט את זה!
אז נכון, אני יודעת שאני לא צריכה לבוא אליך בטענות, אבל אני
כבר לא יודעת למי כן לבוא בטענות!. כי אף-פעם בחיים שלי לא היה
לי כל כך רע!, אף פעם!, פגעו בי בכל דרך אפשרית!
גם עם כל השאר רבתי, פשוט ככה יצא והתנתקתי, מכולם, חוץ ממנה
כי היא עזרה לי ועמדה לצידי ולא ידעתי שאני חיה בשקר,
באשליות!, ששני הדברים שהייתי הכי בטוחה בהם בעולם, שהוא לא
היה בוגד בי ושהיא לא הייתה בוגדת בי, התגלו כשקר!, שקר אחד
גדול!.
ואני רוצה לכעוס, רוצה להתעצבן, רוצה לשנוא, אבל לא יכולה, כי
פשוט כואב לי!.
אבל אני אסלח, כי צריך לסלוח לאנשים שאוהבים ואני אוהבת אותה
ואולי בכל זאת הכל קורה לטובה, הבעיה שאני פשוט עוד לא יכולה
לראות את זה... ואני מקווה שהפעם הקשבת ואולי תחליט שתעזור לי,
שאני סוף סוף אראה