הדרך בה הלכנו
      עודנה פוסעת את צעדיי,
      את בהילוך מרושל
      ואני ממלא את עקבותייך.
      כמראה אל האור, כפרפר למראה
      כגוף שהיינו, ודמותך הנעלמה.
      מחדר לחדר
      אני נאסף אל נשים שאהבתי,
      והן זועקות אותי שאשוב ואחבוש אותן.
      בין האדם שאהבת
      לזה שאינני רוצה בו עוד,
      ביני לבינו
      את.
      שקטה, כמעט ונמצאת,
      יושבת אצל אדן החלון,
      תוהה מהי דמותך.
      {וגם השקט מצמיח שדים}
      היכן חיוכך הצונן?
      היכן מילותייך החסרות?
      לאיטך את שומטת את זיכרון הרגעים
      {צעיף דק של געגוע}
      לכסות על פצעייך
      מפצעים.