בוקר אחד קובי התעורר והכל, אבל הכל, נראה שונה. לפני שהלך
לישון, לא שם לב לשינוי כלשהו, אפילו מזערי בשגרה, והחיים
התנהלו במסלולם השגרתי והמשעמם.אבל עכשיו, שם לב, משהו השתנה.
המיטה נראתה שונה. היא הייתה הרבה יותר נוחה משהייתה כשהלך
לישון...החדר שינה נראה הרבה יותר ראוי לשינה... האור מחוץ
לחלון טהור מאי פעם... הוא שם לב שהוא שוכב בסדינים אחרים ממה
שנרדם בהם. הסדינים האלה יקרים, החליט נחרצות. המנורה נראה
מסוגננת יותר ואז הוא ראה אותה.
אישתו נראתה שונה כל כך. כאילו הייתה בן אדם אחר. אבל זאת
הייתה היא, ידע בוודאות. למרות הידיעה הזו, הוא שם לב שאישתו
נראית הרבה יותר... יפה.כן זאת המילה, פשוטה ככל שתהיה, היא
הגדירה בדיוק רב את השינוי שעבר על אישתו. היא אפילו נראתה
כאילו עשתה ניתוח להגדלת חזה. זה דווקא לא ממש הדאיג אותו...
אז הוא החליט להעיר אותה. בכל זאת... אחרי הרבה שנים אישתו
נראתה טוב. כדי שהיא תקום על צד ימין, הוא החליט להעיר אותה
בנשיקה. איך שהשפתיים שלהם נפגשו הוא ישר הרגיש בהבדל. פתאום,
הנשיקה לא הייתה הקדמה לפני... היא הייתה הכל בשבילו. הוא לא
רצה שתיפסק, התחושה הנפלאה.
קובי ממש לא הבין מה קורה לו, וגם לא היה לו אכפת. אלוהים חייך
אליו והכל היה טוב יותר בחייו. אישתו פקחה את עיניה עם מבט
נפלא בעיניה וחיוך מאוזן לאוזן.
"ואוו" הוא הצליח לומר "את נראית ממש נפלא. שמת עדשות לעיניים?
לא היו לך פעם עיניים חומות?"
"לא, לא מתוק שלי. זה בכלל לא משהו כזה" אמרה אישתו.
הוא לא האמין.
ואז היא הגדילה את  החיוך, ואמרה-" אתה רוצה לאכול משהו או
ש... נעשה את זה?" אמרה, וחייכה.
קובי הביט על אישתו, והוא שם לב שלא רק שהיא עשתה הגדלת חזה,
היא ירדה לפחות עשר קילו ונראה בכמה שנים צעירה יותר. קובי
הבין שאין לו ממש ברירה. זה או עכשיו או לעולם לא. לא שלא היה
סקס בנישואים שלהם, אבל עכשיו זה היה משהו אחר לגמרי.
הם התנשקו יותר בלהט מאיך שהתנשקו בפעם הראשונה, וקובי שלנו
הרגיש בעננים.
הם הפשיטו אחד את השני, והתחבקו כשהם שוכבים על המיטה. קובי
חשב אם הוא מת והגיע לגן עדן....
זה לא מגיע לי, חשב לעצמו.
במיטה, אשתו עשתה הכל, והוא רק שכב ונהנה מהחיים. היא עשתה כל
מה שביקש, וגם את מה שפחד לבקש בששת שנות הנישואים שלהם.הוא
היה בטוח, אבל ממש בטוח, שהיא לא מזייפת הפעם, ורק כשהוא בקושי
יכל לזוז, הם הפסיקו.
קובי נרדם, תשוש אבל מאושר.
כשקם ראה שכבר עשר בבוקר. טיפש! היית צריך לצאת מזמן. הוא מיהר
כמה שיכל והתלבש, ויתר על הקפה, וירד כדי לתפוס אוטובוס
לעבודה. זהו זה, חשב, הלכה לי הקריירה. לא שזאת הייתה קריירה
ששווה לבכות עליה.
הוא הגיע באיחור של שלוש שעות, וישר המזכירה של הבוס שלו ניגשה
אליו.
-"חבל שאיחרת, אדוני. הדירקטוריון מחכה לך בחדר ישיבות. הנה
הלו"ז סידרתי אותו בשבילך.
הוא לא האמין. אדוני? דריקטורין? מישהו נתן לו קידום ולא סיפר
לו?
-"מ-מה?" הצליח להוציא מפיו.
-"נו יאללה אין זמן לשטויות," אמרה המזכירה "הם מחכים".
-"הם הולכים לפטר אותי?"
-"מה עובר עליך?!  הסתכלת על הרווחים הרבעון הזה? למה שיפטרו
אותך?"
-"אבל איחרתי. הפעם השלישית השבוע"
המזכירה צחקה צחוק משרדי.-"נו תלך כבר. אין זמן לשטויות. הם לא
יכולים להתחיל  בלי  המנכ"ל, אתה יודע."
אני המנכ"ל.אני. המנכ"ל.מה??
הוא עבר את הישיבה, איכשהו. ובאמת הסתבר לו שהוא המנכ"ל, מנכ"ל
של חברה שעבד בה רק שנה וחודש. הוא אפילו ניהל את החברה בהצלחה
מרובה, מסתבר. הוא כבר לא ידע מה חלום ומה מציאות, הוא לא ידע
כלום. הוא לא הבין למה, הוא לא רצה לדעת, וחשב שאם ידחיק את
זה, המצב יישאר נפלא כמו עכשיו, עם אישה מושלמת, עבודה טובה עם
כסף, ומי יודע איזה עוד הפתעות מותיר לו היום המשוגע הזה. הוא
דחף את המחשבות האלה עמוק לתוך הנוירונים האחוריים. תחושה של
סיפוק בלתי רגיל פשטה בכל גופו, כשהבין מה יש לו ביד. החיים
האלה.
הוא עבר במסדרונות החברה, כשהוא מרגיש את הכבוד שלו מה....
עובדים שלו. כולם, עובדים שלי.חשב לעצמו והחיוך שהיה מרוח על
פניו גדל אפילו יותר...

הוא ישב במשרד והתחיל לעבוד קצת,  רואה שהעבודה של המנכ"ל באה
לו בקלות, כאילו הוא כבר עשרים שנה בעסק.
המזכירה שלו הייתה על הקו, מוסרת לו שהגננת של הבן שלו על הקו.
מעניין מה הוא עולל השובב הקטן.הוא כל הזמן עושה שטויות. מה
אני אעשה איתו? בסוף יגדל לי להיות ערס.
-"שלום קובי, זאת רותי מהגן של שי. מה נשמע?"
-"את יודעת, חיים..." אמר וחייך.
-"תקשיב, זה פשוט לא יאומן! מה אתם נותנים לילד לאכול?
ספרים?"
-"אההההה..."
-"הוא פשוט גאון! כל הילדים בגן לומדים איך לאכול בסכין ומזלג
והילד המקסים שלך כבר קורא, כותב ומתווכך איתי על המצב בשטחים.
זה ממש לא יאמן"
-" טוב תשמעי, הוא הילד שלי אחרי הכל"
שניהם צחקו צחוק טלפוני להפליא.
-"אתה יודע קובי, אתה תמיד יכול לקפוץ אלי הביתה, ואז נבדוק אם
האבא כמו הבן"
היא הרגישה את החיוך הגדול שלו דרך הטלפון.
-"את יודעת, אני נשוי. בכל זאת...."
-"גם אני זה בסדר, רק תתקשר לפני ואז בעלי לא יהיה. ביי ביי"
וואו. זה ממש לא יאומן. פשוט לא יאומן.
המזכירה נכנסה, עם מבט שלא ראה לפני, למרות שהבין איכשהו, שראה
אותו פעמים רבות לפני הרגע הזה.
"זהו," אמרה לו "היום הסתיים. לא  צריך לעבוד יותר. אבל יש לי
קצת שעות נוספות בשבילך"
מה זה? סרט פורנו זול???? חשב/צעק קובי ההמום.
הוא קם וצעק
"אלוהים!!! מה קורה פה כוסאמק!"
המשרד והעולם נעלמו כליל ולפתע קובי עמד במרכז של מעגל גדול
ואינסופי.
"מה לא אהבת?" אמר אלוהים."השקעתי דווקא ביום הזה"
"מה זה הכל מזויף? חלום?"
"לא. הכל אותנטי" אמר הקב"ה " פשוט מאוד, זה סידור שאני עושה
לכל הרשעים הגדולים בעולם"
"מה?" צעק קובי "אני כזה רשע?? ולמה אני? ולמה, אם אני רשע אז
כל זה מגיע לי? זה היה היום הטוב בחיים המזוינים שלי!!
כוסאמק!"
"נכון" נשף אלוהים "אתה, רשע מרושע, כזה שהעולם לא ראה מעודו.
ועכשיו כשתבלה בייסורי נצח בגהנום, תוכל לדעת איזה חיים היו
יכולים להיות לך, אם היית משתדל. אתה לא מנסה מספיק קובי
אזולאי! אתה לא רוצה מספיק. תסתכל על החיים שלך! והבט על היום
האחרון והסופי הזה. אם היית מנסה, ככה היו כל חייך, כמו חיים
של אלוהים. כל היום זיונים וגלידה.אבל אתה לא רצית. היה שלום"
העולם חזר והתגשם באיטיות וקובי הרגיש כאב חד בחזהו. הוא לא
יכל להחזיק את עיניו פקוחות.
"אבל אני בכלל לא אזולאי. אני יענקלביץ'"
אמר וצנח על הריצפה.
"אופס" אמר אלוהים.