שתיקה ממורמרת בתום ליל תשוקה,
שוב לובש את בגדיך וחוזר אל ידיה,
שוב לוחש לי מילות אהבה ורכות,
ומותיר את ליבי רעב ויגע...

את - אולי לבבית, מיוחדת ודאי,
את - הרי בחירתו, הן נבחרת על פניי,
אני - אור כבה, צל חולף, זיק נשכח,
ליבי הוא שלו, וליבו הוא -
                                   שלך...

שוב אני ממתינה בדמי אושר וצער,
והלב מבכה על כאב חד מתער,
מתעבת אותך! האישה הנבגדת -
כשאל לב אהובך אני אט מתגנבת...