אוף נמאס לי כבר.
אני מנסה לשכוח את העבר.
מנסה לחיות כאן ועכשיו.
מנסה לחיות במנוחה.
לא לחשוב יותר מדי על מי או על מה.
להקשיב לבעיות של עצמי.
אבל זה לא מצליח,
ליבי לא מצליח להשכיח את תפיסת העבר
ואת השינוי המשמעותי הזה.
שלי קשה עוד להפנים כשמגיעים לעניין -
"על מי דלוקים?"
אז מה יהיה?
למה קשה לי לקבל החלטות?
ולמה אני מפחדת לטעות?
במה שונה אני מכולם,
מה הם יודעים על מחשבות ותחושות שאני לא?
בעצם... אולי זה הפוך?!
אולי הם לא רואים הכל מהצד כמו שאני רואה את הדברים?
יכול להיות, ואם כן זה מדהים.
לא לכל אחד מזדמן להיות עם אופי כזה.
אך העניין כרוך באין ספור תמיהות,
האם אתם רוצים לנסות?