ידיד קרוב ביקש ממני להתלוות אליו למסיבה שחשוב לו להיות בה,
והסכמתי.
התלבשתי בצורה די סולידית, התאפרתי התבשמתי, ובראי נבטה אלי
אישה נאה.
הרגשתי טוב ויצאנו.
הגענו למסיבה, כמובן שהיו כבר הרבה אנשים במקום, וההמולה הייתה
בעיצומה, הידיד לקח אותי לכורסא, לא לפני שהכיר לי את החבורה
שלו.
ישבתי והסתכלתי סביבי על כל "הפוזות" של האנשים, אני אוהבת
להתבונן. קיבלתי לידי משקה לימונדה, היה טעים אבל היה טבול
באלכוהול... שתיתי.
ישבתי בניחותא ומדי פעם דיברו אלי וצחקתי, מישהו מול כל הזמן
הסתכל עלי, זה הפריע לי... בעקשנות לא הפנתי מבט.
קיבלתי לידי עוד כום לימונדה שתיתי לאיטי, וכל הזמן המבט
עלי... שוחחתי עם אנשים כדי לא להפנות מבט ואז... הרגשתי
משוחררת, המבט לא נקב בי.
מסוקרנת הרמתי מבט בפליאה לראות אם אני טועה, ולא הוא לא היה
שם...
רק שאז שמעתיי לצידי מישהו שואל, חיפשת אותי? המומה הסתכלתי
עליו, הוא היה חתיך מהמם עם חיוך בוהק, לא פחות. דיברנו, שאל
אותי שאלות, לא ממש זוכרת על מה דיברנו... מה אומר, הייתי
מרותקת אליו. הוא שאל אם לא נמאס לי מההמולה, עניתי בחיוב.
הציע לי נסיעה בעיר הסכמתי. אבל כשרציתי לקום לא יכולתי.
שאל מה שתיתי נתתי לו את הכוס, הריח צחק ואמר, "הדוקטור הכין
לך משקה".
הקים אותי ויצאנו. האויר גמר אותי לא יכולתי לנשום, הרגשתי רע.
הוא טיפל בי ברכות ולקח אותי למכונית, שאל לאן נוסעים ועניתי:
"אל ירח קסום אל כוכב רחוק לכל מקום קסום..."
נסענו, אני הייתי על ענן קסום, חייכתי הרגשתי משוחררת. למרות
שלא נסעתי כך מעולם עם איש זר, היה משהו בחיוך שלו שגרם לי
להיות מוקסמת... ואמרתי לו זה לילה קסום לא מציאותי, היום אני
פייה ואקסום לך קסם אתה תהיה נסיך... עצרנו ויצאתי אחריו, זה
היה בית פרטי שאלתי, " של מי", והוא ענה "של חבר", ועלה בדעתי
שאולי הוא נשוי? שאלתי, הוא הסתכל עלי במבט רציני וענה "לא,
אני רווק", וחיכיתי לפייה שלי כל חיי, התרציתי, והמשכתי לרחף
על הענן שלי. נכנסנו שאל אם אני רעבה, עניתי שלא.
חיבק אותי. הרגשתי טוב ממש טוב הרגשה נעימה, מין ציפיה לבאות.
התנשקנו ולשאלתו פנינו אל חדר המיטות. ניסיתי להסביר לו שזוהי
נתנסות ראשונה שלי, אבל הוא לא נתן לי לדבר, אמר: "זו שעה
קסומה."
וכך נכנסתי לתוך עירפול מענג של גיפופים, אהבתי אותו על הרכות
שלו.
באקסטזה של תשוקה נעניתי, היה כל כך מענג, לא פחדתי וכשהוא עצר
לרגע... אמרתי "אל תפסיק לא עכשיו..." והוא צלל לתוכי באנחת של
תשוקה... נרדמנו מחובקים.
התעוררתי בהרגשה מוזרה של יד מלטפת.
לאט-לאט נזכרתי במה שקרה... והתביישתי.
קמתי והסתרתי את מערומיי, הוא הסתכל עלי ,לא החזרתי מבט אמרתי
"סליחה אני חייבת לחזור הביתה ידאגו לי".
חשבתי הוא רגיל לבנות שהולכות איתו למיטה, ואני 'עוד אחת',
רציתי לברוח.
ניסה לדבר איתי על הלילה, לא הסכמתי לשמוע.
הוא נעלב והתלבש, הלכנו בדממה למכונית ניסה שוב לדבר, אלי לא
הסכמתי לשמוע.
אמרתי לו שזו הייתה טעות, ירדתי בבית בלי להפנות מבט אמרתי
שלום ונכנסתי הביתה... שמעתי אותו נוסע.
כל אותו שבוע חשבתי עליו, לא תאמינו לא ידעתי את שמו, אולי לא
זכרתי... אבל החיוך האהבה שחוויתי עלתה וצפה לנגד עיניי שוב
ושוב.
הייתי מבולבלת ואומללה, לא יצאתי מהבית אמרתי לעצמי לשכוח, לא
שווה להיות אומללה. וכך עברו להם שבועיים אומללים.
בוקר אחד, התחלתי לעבוד על ציור, הייתי לבושה בסרבל שערי אסוף
לזנב סוס, וכולי מלוכלכת בצבעים (אני תמיד מתלכלכת)...
היה צלצול בדלת הלכתי לראות מי מצלצל על הבוקר בדלת.
פתחתי וכמעט נפלתי, הוא עמד בפתח חייך חיוך מהוסס נראה חסר
ביטחון, הכנסתי אותו לסלון ישבתי מולו ולא הוצאתי הגה.
ואז הוא אמר לי: "התאהבתי בך לפני שראיתי אותך, קול צחוקך משך
את תשומת ליבי וכשראיתי אותך, לא יכולתי להסיר את מבטי
מעליך... לא ידעתי שהאהבה מכה מכה כך לפתע. אני מאוהב. ומהרגע
שנעלמת אני אומלל, מבקש להתחיל מחדש ובקצב שלך. לא ידעתי שאני
הראשון שלך אבל אני רוצה להשאר איתך תמיד..."
נשמתי לרווחה הוא דיבר על אהבה וזה היה משהו אחר ונכון, חייכתי
אליו ואמרתי גם אני הייתי אומללה מאז שנפרדנו.
"התביישתי שהלכתי איתך מיד למיטה. וגם חשבתי שכך אתה רגיל,
להביא נשים למיטתך. אבל אני אוהבת אותך מאוד ורוצה לנסות
מהתחלה."
ואז הייתי בזרועותיו ואושר זרח מעיניו וכנראה גם מעיני.
כך התחיל סיפור אהבתינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.