זהו סיפור על אהבה, סיפור על החיבור הראשון עם הנפש התאומה,
הידיעה שמצאת את מה שחיפשת, הדבר שכבר משגע את המוח. זהו סיפור
על ניסיון כושל, על פגיעה בלב, זהו סיפור על אכזבה.
הוא התקדם לעבר הבית שלה שהיה רק כמה רחובות קדימה, הוא תכנן
לספר לה הכל, כל מה שבליבו, תכנן לגלות לה את נפשו, אותו,
לחשוף את כל אשר בלבו, את עצמו, את הכאב שחש כל פעם שהייתה
רחוקה ממנו, קרובה עד כאב אבל רחוקה גם כן.
הוא תכנן לספר לה שהוא, הוא... כן, שהוא אוהב אותה, את שערה,
את עיניה, העיניים שלא יכול היה להוריד מבטו, העיניים החודרות
שאת נשמתה חושפות, העיניים האלו שכל כך אהב להסתכל עליהן, שכל
כל אהב להכנס לתוכה, לחשוף את נשמתה. הוא תכנן לספר לה שהוא
אוהב את שפתיה, שאף פעם לא נישק, את ידיה, שהחזיק רק כשהיתה
שבורת לב, דבר שהבטיח לעצמו שאף פעם לא יקרה אם... רק תהיה
שלו... איתו.
הוא אהב את רגליה, מותניה, כל חלק בגופה. הוא התפלל לבורא עולם
שייתן לו רק פעם אחת, רק אחת כדי לדעת מה זה כשהיא שלו, לדעת
את ההרגשה להיות איתה, לנשק אותה, לגעת בה, ללטף אותה, להיות
שלה... ושהיא תהיה שלו.
הוא תכנן כל רגע ורגע, מהרגע הראשון כשתפתח את דלת ביתה
ותברכהו לשלום כמו ידיד, כמו שהיתה רגילה לברך אותו. הוא תכנן
את רגע הוידוי, לספר לה איך ולה הוא לא מפסיק לחשוב עליה מהרגע
שהוא קם עד הרגע ששוקעת השמש והוא שוקע בשנתו. כל זאת הוא
תיכנן ובנוסף את רגע הפרידה, את הרגע בו היא תנשקהו ותבטיח
לחשוב עליו עד שיגיע הביתה, עד שיחת הטלפון שתיקח אותם על
השעות הקטנות של הלילה. הפעם, הבטיח לעצמו, השיחה תהיה על כמה
מאושרים הם יהיו ביחד ולא אחת מהשיחות בהן ניחם אותה על עוד
שברון לב. הוא דמיין את עינייה שמבינות את פשר אהבתו, את טיפות
הדמע שיזלגו על פניה ברגע שתתוודה שכן... היא אוהבת אותו,
כן... באופן שהוא אוהב אותה.
ואז הוא התחיל לחשוב, נסוג למציאות הקשה, לסיפוריה על האלו
ששברו את לבה. הוא החל להיזכר בפעמים בהם היא תמכה בבנות הזוג
שהיו לו, ברגעים בהם חלקה איתו את המידע בקשר למי יצאה, יוצאת
ותצא.
הוא הגיע ליד ביתה, הוא יסתכל על השמיים הכחולים ותהה אם הם
יהיו עדיין שלווים כשחיוך של גיחוך יהיה על פניה כשיתוודה על
אהבתו, כשתגיד לו שזה סתם עניין של קרבה והרגל, כשתגיד לו ש
"יש הרבה דגים בים".
הוא נזכר ביום שנפגשו, ביום הראשון שבו ראה ונכנס לתוך עיניה
הגדולות, העיניים שהיופי בעולם מחוויר לעומתן. הוא הושיט את
היד לפעמון, הסתכל בחלונה וראה אותה... ואז, בהחלטה של רגע הוא
הסתובב על עקביו.
זהו סיפור על אהבה. לא, זהו סיפור על אכזבה, סיפור על לב שבור.