ילדה אבודה
בעולם של נערות.
ובסתר
דעכה לה
התמימות.
או שמא
סחטת אתה
אותה,
ממני?

ואיפה...
איפה הימים
שבהם לצחוק לא הייתה כל משמעות
אם כי רק שטות
וכל דמעה
היתה עם כוונה
ונפסקה,
בזמן הנכון.

ולמה נהיה כל כך כבד
ומורכב
ומטורף.

זו מציאות אחרת,
שהתגלתה לי
בוגרת
משתנה.
ואני עדיין...
ילדה קטנה?
הו לא,
לא עוד...
תמו ימי החופש הנפשי.











18.1.05