היא מגיעה אלי אחרי יום עבודה שלה כמו סופה, ענן של בדידות
ותשוקות גבריות בזויות אופף אותה כמו אד, והיא זורקת מעליה את
מה שהיא לובשת, אם זו חזיית עור או נעלי עקב גבוהות או שיער
בלונדיני או שדיים כבדים ומלאים, והיא תופסת אותי ומדביקה אותי
למקומי תחתיה, והיא אונסת אותי כמו הזמן, לאט לאט ובלי רחמים,
חופרת את אצבעותיה הקטנות עמוק בבשרי, מכסה אותי בנשיכות
לוהטות וסגולות. וכשאני גומר בתוכה בצעקה היא צורחת ומכה אותי
באגרופיה הקטנים, וממשיכה להכות בקורנס ירכיה את הסדן שבין
מותני, עד שמבושי המתביישים חומקים אל בין חמוקי. אז היא קופאת
שם לרגע ופניה רועדות כאילו הינה היא עומדת לבכות, אבל במקום
זה היא פתאום נאטמת ומתהפכת ומתכדרת לתוך עצמה ודוחה בקוצר רוח
את הידיים שאני שולח אליה, שוכבת שם עם הבטן המלאה שלה ומוכנה
להגיד רק שהינה הפכתי לגבר ישראלי מצוי.  
אני והשדה לילית יוצאים כבר שבועות וזה לא קל. בהתחלה חשבתי
שזה בגלל שהיא שדה. זה ניראה לנו הגיוני, הרי לא בכל יום
נקשרים בן האדם ובת השאול. גם החברים שלי אמרו, מה אתה מחפש
אצלה, רק צרות יהיה לך מזה, תאמין לנו, רק צער וכאב לב. אח
שלי, שהוא בדרך כלל בעדי, מתנהג אלינו די מכוער, ולא חסרות לו
הערות מעליבות, אין הזדמנות שהוא לא דוחף לי משהו כמו "תגיד,
זה שיש לה זנב זה לא מדגדג?" או "היא לא נוגחת אותך לפעמים עם
הקרניים שלה בטעות?" וכשאני אומר לו שזה לא לעניין הוא מיתמם
ואומר שזה סתם בצחוק ושהוא לא מבין למה אני לוקח את זה ללב
ושאם זה כל-כך מפריע לי, אולי זו בעיה שלי, שאני לא בטוח בקשר
הזה כל-כך ואם אני בכלל אוהב אותה.
פעם זה היה נורא חשוב לדעתו, העיניין הזה, אם אני באמת אוהב את
האישה שאני איתה. פעם. כשיצאתי עם בחורות שלא אהבתי. עכשיו שיש
לי מישהי, מתברר שיש גם דברים אחרים חשובים.
ההורים שלי זה בכלל בעיה, כי רואים עליהם שגם אם הם מנסים
להיות נחמדים, זה בא להם במאמץ, והיא ישר מריחה את הזיוף,
ומתנהגת כאילו נופפו לה בפנים צלבים ושום ומים קדושים וקמעות
קבליים עם שמות המלאכים. זאת אומרת, לוקחת את זה קשה. וכל פעם
שבאים אלי הביתה, אנחנו מרגישים כמו גנבים בלילה, משתדלים לא
לדפוק יותר מדי על הקירות, מפחדים לצאת להשתין. והיא אומרת,
כבר עדיף שנזדיין בכביש.
ועוד צרה שגם לה אין בית, כבר הרבה זמן, כי היא אומרת שמאז
ריבונו של עולם גרש אותה הוא לא דאג לה לדיור הולם, והיא,
במילא היא כל הזמן בעבודה ואין לה ראש למצוא לה מקום משלה, וגם
ככה כסף לדירה אין לה כי אצלה בעבודה המשכורת זה לא במזומן,
והיא אף פעם לא היתה שדה חומרית, רק רוח וחלומות וצרות של
אחרים. ועכשיו זה מתנקם בה, והכי גרוע, שהיא בחרה מכל הגברים
בעולם ששופכים את קרי הלילה שלהם בשבילה, רק בשבילה, מכולם היא
בחרה אחד שאין לו אפילו בית משלו או מיטה כמו שצריך, רק בגלל
שנכנס לה כמו שד לראש.
וכשהיא שוכבת שם בכעס שלה, אני מצטופף קרוב קרוב לגב שלה, כי
המיטה שלי קטנה וצרה, מיטת נוער של עמינח עם מזרון שבור, ובשקע
שבאמצע המיזרון האגן שלי נדבק חזק לאחוריים שלה, ואפילו שכבר
לא עומד לי זה נורא נעים, והזנב שלה לא מדגדג אותי בכלל. אני
מריח את שיער הפיח שלה, והקרניים הקטנות שמבצבצות לפעמים לא
מפריעות, יש בהן משהו חמוד. והיד שלי, בעדינות, באה מסביב בשקט
ומחבקת אותה ברכות. אנחנו שוכבים שם ונושמים את הריח החריף של
מעשה האהבה שלנו, והיא משחקת לי באצבעות, וצוחקת צחוק קטן, של
שדות, ואומרת שבגלל הידיים היא בחרה בי, כי היו לי ידיים יפות,
והיא זוכרת איך שבאה אלי בפעם הראשונה, עוד לפני שהכרנו, איך
התעוררתי מבוהל כולי בעיצומו של קר הלילה, איך היא נהנתה לראות
אותי חופן בידיים הגדולות הללו את האיבר שלי, מנסה לעצור את
התפרצויותיו הבלתי-מבוקרות.
ואני מחליק את הידיים שהיא אוהבת למקומות הנעימים שלה, והנשימה
שלה נעשית קצת יותר מהירה, ואני חושב שהבעיות, מה לעשות, זה לא
בגלל שהיא שדה, זה בגלל שהיא אישה.
שלי.