הלילה ראיתי את יונתן
הוא צעד בדיוק מולי ברחוב הצר
אני הייתי עסוקה במשהו ממש לא חשוב
כמו חיטוט בתיק או סירוק השיער
יונתן צעד בראש זקוף
מחזיק ברצועה הקשורה לכלב קטן וחום
אני צעדתי מולו, בדרך הביתה
חלפנו אחד על פני השני כאילו כלום.
כשעברתי אותו, פתאום שמתי לב ונעמדתי לרגע
הרגשתי מין צמרמורת קלה שרטטה לי בגוף
הבטתי לאחור, בהשתהות
ויונתן המשיך לצעוד קדימה בראש זקוף
הוא המשיך להחזיק ברצועה עם הכלב
כאילו כלום
וכל מה שיכולתי לחשוב באותו הרגע
היה איך הוא לא הסתובב אלי
ואיך הוא לא אמר מאום
הוא אפילו לא אמר שלום, פשוט המשיך ללכת קדימה
אני נאנחתי ויונתן המשיך להתקדם
הולך בראש זקוף לכיוון לא ידוע או מוכר
פתאום, התרוצצו לי בראש מליון מחשבות
והתיישבתי בפינת הרחוב נושמת לתוכי את האוויר הקר
הבטתי על יונתן מתרחק ממני  
משאיר אותי בודדה מאחור
נזכרתי בפעם הראשונה שנפגשנו
איך שהוא היה לבוש כולו בשחור
כשהוא הזמין אותי לבוא להסתתר אתו
מתחת לשולחן כדי שהוא לא ירגיש לבד
ואיך אחרי שבועיים כבר היינו ביחד
ודבר לא היה חזק מאתנו וגם לא אף אחד
נזכרתי בכל הלילות של ירח מלא
כשהיינו יוצאים לטייל בשבילים
מריחים את האוויר המתוק והקר
מביטים אל כוכבי הרקיע וסופרים
חשבתי על איך שאהבנו כל כך
ועל איך שצחקנו ובנינו חומות
אבל יונתן המשיך ללכת לכיוון לא ידוע
מותיר אותי לבדי מאחור בדמעות
מליון מחשבות התרוצצו לי בראש
ואיך שהוא לא אמר לי דבר
הוא רק המשיך ללכת בראש זקוף
נעלם בשבילי העולם האכזר
הלילה ראיתי את יונתן ולא הצלחתי לישון
הלב שלי פתאום פעם בדרך שונה
וכשלבסוף נרדמתי עם הנץ השחר
חייכתי אל יונתן בפעם האחרונה