ליאורי שיינפלד / מוות רגשי |
נטולת חיים
וצבע
חושבת ונושמת את רוח הסתיו שיביא עימו רוח קרירה
משב מציק של ריקנות איומה.
וליבי היתום מתייחם מעצמו
כבר לא כואב כל צלקת ופצע שידממו בו
הוא שקוף וחלש וכמעט לא נראה
מן לב חלול שכזה... ללא אהבה
ואני מתהלכת לי בשבילים אל האופק
לבדי
והשביל הצר והידידותי התייאש מלהכיל אותי.
והמסע הזה קשה מנשוא
ואני מוותרת
עוצמת עניים
נושמת עוד קצת
ו... נרדמת
(2.8.04)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|