בכל אלומת אור בפינת רחוב
בין הצללים
אתה שם
קורא אליי
ואני מנסה לחצות את גשר הערפל
להגיע עד אלייך
וכשאני מספיק קרובה
רוצה לגעת בך
מנסה לתפוס את שאיננו קיים
ואז דמותך מתפוגגת
ואני כמו תמיד לבדי עומדת בפינת רחוב בלעדייך

בכל שביל שבו אצעד בין הערבים
בין הזיכרונות
אתה שם
מרחף מולי
ואני רצה בכל הכוח כדי לחבק אותך
אבל אתה לא עוצר
הולך לאחור עוד ועוד
וכשאני חשה מספיק קרובה
מושיטה יד לגעת בך
אך דמותך מתפוגגת
ואני כמו תמיד מוצאת את עצמי לבדי
בסוף השביל
בלעדייך

ולכל מקום שאליו אסיט את עיני
תמיד אראה זיכרון שלך
כי עד אשר לא אעקור אותך מליבי
דמותך תהייה תמיד איתי
קרובה תמיד אבל מאוד רחוקה





(17.5.04)