כשהייתי הולך לפעמים עם הדוד ניסים לגלידרייה הייתי מתלהב
מהטעם הטעים והטהור של הווניל, אבל מכל שאר הטעמים (ובמיוחד
מהטעם של השוקולד) הייתי נגעל. "אבל ליאור, מה יש לך נגד
הטעמים האחרים?!"  הדוד שלי, ניסים, היה שואל אותי שוב ושוב.
אז אני הייתי אומר לו שהטעם של הווניל נראה טוב וטהור אבל משהו
בטעמים שהם לא ווניל גורם לי לסלידה. לא היה אכפת לי שאף פעם
לא טעמתי טעמים שהם לא ווניל, רק המחשבה על לטעום למשל גלידת
שוקולד, העלתה בי בחילה.  
"אבל ליאור, אתה עוד לא מכיר טעמים אחרים, הם יכולים להיות
טעימים בדיוק כמו הווניל..." ניסים טרח שוב להזכיר לי בביקור
האחרון בגלידרייה.
הוא היה טורח גם להזכיר שכל הטעמים הם גלידה באותה מידה ובכולם
זורם נוזל עם חלב, סוכר, וביצים - השילוב המנצח לגלידה.
בלילה אחד חלמתי חלום בלהות ובו ראיתי את העור שלי מתחיל
להתקרר ולאט, לאט גם להלבין ולהפוך לגלידה ווניל. אף אחד לא
רצה לקנות אותי ולידי ראיתי איש שכולו עשוי מגלידת שוקולד,
האיש ניסה לנגוס בי שוב ושוב, ראיתי את ניסים נכנס לחנות
גלידות, צעקתי לו שהפכתי לגלידה ושיציל אותי לפני שאיש גלידת
השוקולד יאכל אותי. ניסים במקום להציל אותי ממלתעות איש גלידת
השוקולד צחק ואמר לי: "אל טעם ועל ריח אין מה להתווכח..."
הראש שלי התחיל לכאוב ולקדוח, פתאום הדהד בראשי קול חזק שכמעט
פוצץ לי את ראש הגלידה החדש שלי שאמר:
"מה עם הטעמים האחרים..." "מה עם הטעמים האחרים..."  "מה עם
הטעמים האחרים..."

התעוררתי קר בדיוק כמו שהייתי גלידה בחלום, מאז אני לא נוגע
בגלידה ווניל.