|
זרימתי בשדותיך משאירה בי חותם
של דרכי לבנים שטרם שברתי
בין הרים שם ימים ורכבת התום
ממהרת למקום שהוא לא מקומי
אבני נגף פצעו בחזי החשוף
אך הותירו מקום לבוא תיקוני
רק אני, רק אני אעמוד כאן בחום
ואמס טרם מים כיבו יגוני
לי הכח
לי התשוקה
בי המח
מדרדר למועקה
ואני, רק אני בכוחי לתמרן
אך התשוקה עמוקה
כה עמוקה עד אין
אין מוצאת אני
אם בכלל חיפשתי
עצלנותי מדאיגה
ובדאגה איני מוצאת תועלת
18.01.2005 |
|
|
זהו סלוגן למי
שכתבה לי,
והעירה לה
בהודעה מתחצפת
למדי-
אבא שלי גחליל
ואמא שלי
שפירית, ואני מה
שיצא. מבינה? זה
למה קוראים לי
שפרירית (זה כמו
פרד לסוס
ואתון), ויש לי
אור בתחת עם
בעיות שכליות.
שפרירית,
שמתעקשת
שגחליליות סתם
מקנאות בה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.