לפני בערך 3 חודשים גילו לאמא שלי סרטן...
בהתחלה לא סיפרו לי, כי אני הכי קטנה בבית ולא ידעו איך אני
אגיב, כשהחליטו לספר לי זה כבר היה יומיים לפני הטיסה שלהם
ועדיין לא הספקתי לעכל את זה והם כבר לא היו בארץ.
כשהם חזרו הניתוח היה יום אחרי זה. מאז הניתוח אמא השתנתה
מאוד, אני לא בדיוק יכולה לשים את האצבע שלי על זה אבל היא כבר
לא אותו בן אדם, היא הפסיקה לצבוע את השיער שלה, היא מדברת על
עצמה כאילו היא כבר ממש זקנה (והיא ממש לא) ועכשיו היא באמצע
ההקרנות שלה...
היא ממש לא מרגישה טוב, היא חוזרת הביתה מהעבודה מוקדם כל יום
והולכת ישר לישון....
אני ממש אבודה, לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה...
היא הדבר הכי חשוב בחיים שלי, היא בעצם הדבר היחיד בחיים שלי
שתמיד היה שם ולא נעלם וברח כשהיה קשה... אני מעריצה את אמא
שלי, היא הצליחה להחזיק אותנו על משכורת אחת כל השנים האלה
שאבא לא עזר, ונתנה לנו המון אהבה וחינוך נהדר. הייתי רוצה
לגדול ולהיות בדיוק כמוה.

אני לא ממש יודעת למה אני כותבת את זה או למה אני מפרסמת את זה
או למה צריך להיות אכפת לכם, אבל בעצם מה שאני רוצה להגיד לכם
זה: תגידו להורים שלכם בדיוק מה אתם מרגישים אליהם לפני שיהיה
מאוחר מדיי והם כבר לא יהיו כאן כדי לשמוע את זה.
אמא אני אוהבת אותך....