ילדי הפרחים נבלו אצלי בגן
וזה קרה כל כך מזמן,
לא נשאר לי שום ענין.
דמעות כיבו שריפה בלב,
גופי הולך ומשתלב.
מפעם לפעם אני רואה יותר
כמה שאת חסרה.
לא השארת לי הרבה ברירה,
לנשום את הכאב בחזרה.
כיבויי אורות נוצצים,
כיבויי מוחות מנופצים,
נשארו רק פרצופים תלושי מבט.
מחלה שואבת אותך מבפנים,
כבר רואים לך על הפנים.
ציפור נפש מסכנה, מרוסקת, משותקת,
כלואה לך בנשמה.
ילדי הפרחים נבלו אצלי בגן
בבוקר שטוף שמש ברחתי לי מכאן,
לא השארת לי שום ענין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.