בונה סביבי חומות-
ביצורים כשל ארמון
שומרת עליהן,
מידרדרת במדרון.
סגורה בתוך חומות,
נופלת אל הים
מתנפצת עם הגלים,
נבלעת בתוכם.
ללא כל החומות
הייתי יכולה לצוף,
ללא כל החומות
הייתי יכולה לעוף.
חומות כל כך גדולות
וכה כבדות משקל,
בלעדיהן אולי
היה לי יותר קל.
אבל איך מוותרים
על חומות ההרגל?
בלי חומות אני
עלולה להתבלבל...
אל הלא נודע,
המפחיד, הלא מוכר,
אולי מלא חברה-
יכול להיות גם מנוכר.
אולי יותר טוב-
אבל יכול להיות גם רע,
עם הרבה אפשרויות
או בלי הרבה ברירה.
מפחדת משינוי,
לכן בונה חומות.
הן לא עושות לי טוב-
אז מה הן כן נותנות?
יש לי חומות,
חומות של ביטחון
חומות של שגרה,
חומות של שיגעון. |
