מתעופף בין צלליות ונעלם עם הרוח.
אני כבר לא פה ולא אצלכם,
אני לבד.
רדוף ומפוחד אני נשאר לבד.
מבולבל מהמחשבות, נמאס לי לחשוב.
אני שובר את הקרח ונבלע פנימה,
אני עמוק בתוך העולם של עצמי,
עטוף ברסיסי קור שחודרים את גופי,
וגורמים לצמרמורות שמקפיאות את נשמתי.
אתם מגובשים, אתם לא לבד, אני כן, אני בחור של עצמי.
אני שוקע עמוק ושוב נעלם ובורח,
ואותה נשיבת רוח מלטפת שוב,
אותה רוח שתשאיר אותה צללית,
שתעמיק את אותו חור שבו אני שקוע עמוק,
בעצמי...