(המסך נפתח על חנות. באמצע החנות יש שלט בולט שעליו כתוב
"חנות בדרנים". בצד החנות יש כלובים ריקים ולצידם שלטים עם
שמות של קומיקאים מפורסמים עליהם. איש גבוה, במעיל גשם ארוך,
נכנס לחנות כשהוא מחזיק ביד גוויה במדי צבא בריטיים. זהו מר
פרלין.)

מר פרלין: אהלן, אני רוצה להגיש תלונה.

(המוכר, עם גבו אל מר פרלין, לא מגיב)

מר פרלין: (בקול יותר חזק) הלו, אישה?

המוכר: (מסתובב בעצבנות) מה זאת אומרת "אישה"?

מר פרלין: אני מצטער, האף שלי סתום.

(המוכר מהנהן בראשו בהבנה)

מר פרלין: אני רוצה להגיש תלונה.

המוכר: אני מצטער, אנחנו סגורים להפסקת צהריים.

מר פרלין: זה לא מעניין אותי, אני רוצה להגיש תלונה על הבדרן
הזה שרכשתי לא לפני יותר מחצי שעה מהחנות הזאת ממש!

המוכר: הו, כן! גראהם צ'אפמן! בדרן מעולה! מה... מה הבעיה
איתו?

מר פרלין: אני אגיד לך מה הבעיה איתו...

(מר פרלין מניח את גופתו של צ'אפמן על הדלפק)

מר פרלין: הוא מת, זאת הבעיה איתו!

המוכר: לא, לא... הוא... הוא נח!

מר פרלין: תקשיב אח שלי, אני יודע איך נראה בדרן מת ואני מסתכל
על אחד כזה ממש עכשיו.

המוכר: לא! הוא לא מת! הוא נח!

מר פרלין: נח?

המוכר: כן, נח! בדרן מעולה גראהם צ'אפמן! הומור גרוטסקי משהו!

מר פרלין: ההומור שלו לא ממש משנה... הוא מת לגמרי!

המוכר: לא לא לא לא לא! הוא נח...

מר פרלין: אוקיי, אם הוא נח - אני אעיר אותו!

מר פרלין: (מרים את גופתו של צ'אפמן על הרגליים וצורח לתוך
אוזנה)  גראההההההם! הלו? גראההההההם! תתעורר ותקבל ממני
מציצה! גראההההההההההם!

המוכר: (מסווה את פיו בעזרת ידו ומעוות את קולו) בוקר טוב!

מר פרלין: (עדיין אוחז בגוויה) אתה מנסה לעבוד עליי? זה היית
אתה!

המוכר: אני? לעולם לא!

מר פרלין: כן, זה היית אתה!

המוכר: בחיים לא! בחיים לא!

מר פרלין: (צורח לתוך אוזנה של הגוויה): הלו גראההההם! גראהההם
צ'אאאאאפמן! תתעורר!

(הוא דופק את ראשו של גראהם אל תוך הדלפק בחוזקה רבה)

מר פרלין: (ממשיך לצעוק) הלו הלו! הזמנת שירות השכמה?
גראההההם!

(הוא דופק את ראשו של גראהם בדלפק שוב, חזק יותר)

מר פרלין: (צורח לתוך אוזנו של צ'אפמן) גראההההם!

(הוא מושך את הגוויה אליו בחוזקה ונותן לה ליפול. היא מתרסקת
על הרצפה. פאוזה ארוכה בדיבור. לבסוף מר פרלין חודל משתיקתו)

מר פרלין: לזה אני קורא בדרן מת!

המוכר: לא, לא... הוא פשוט עושה לך סרט!

מר פרלין: עושה לי סרט?!

המוכר: כן! העלבת אותו כנראה כשדפקת את ראשו בדלפק אז הוא עושה
לך סרט ונשכב על הרצפה בהומור. הומור נפלא יש לגראהם צ'אפמן -
מאוד סרקסטי!

מר פרלין: תשמע בנאדם, די נמאס לי מכל הקטע הזה. הבדרן הזה מת
בהחלט! וכשקניתי אותו ממך, לפני לא יותר מחצי שעה, הבטחת לי
שחוסר התזוזה המוחלט שלו הוא כתוצאה מהופעה ארוכה!

המוכר: הוא... הוא כנראה מתגעגע לילדותו בלייצ'סטר.

(מר פרלין מסתכל בעצבנות קדימה ואחורה)

מר פרלין: מתגעגע לילדותו בלייצ'סטר? איזה מין דיבור זה?!
שמע נא, למה הוא נפל על הרצפה ברגע שעזבתי אותו?

המוכר: בדרנים בריטים מעדיפים לשכב על הרצפה. הומור נפלא,
ההומור הבריטי. סוריאליסטי מאוד!

מר פרלין: (בקרירות) תראה, ערכתי בדיקה קצרה על הקומיקאי הזה
כשהבאתי אותו הביתה וראיתי שהסיבה היחידה שעיניו היו פקוחות
היו מכיוון שהן הודבקו עם דבק מגע.

(דממה ארוכה)

המוכר: טוב, ברור שעיניו הודבקו עם דבק מגע! במידה ולא הייתי
מדביק את עיניו אז הוא היה מוציא את כדורי עיניו מתושבת-העין
ועושה איתן ג'אגלינג! הוא יעשה הכל בשביל צחוקים הגראהם צ'אפמן
הזה!

מר פרלין: צחוקים?

(מר פרלין מתכופף ומרים את גופתו של צ'אפמן ומחזיק בה)

מר פרלין: המקום היחידי שהבדרן הזה עושה צחוקים הוא בגן עדן עם
אפרים קישון! הוא מת לחלוטין!

המוכר: הוא לא מת... הוא מתגעגע...

מר פרלין: הוא לא מתגעגע... מתעגעים אליו! הוא הלך לעולמו!
הבדרן הזה לא קיים יותר! הוא חדל מלהתקיים! פג תוקפו והוא הלך
לבקר את הבורא! זהו בדרן מנוח! זוהי גוויה! חלל שיצאה נשמתו
וחדל לחיות; זכרונו לברכה! הוא מאכל לתולעים! הוא רואה את
הפרחים מלמטה! ההומור שלו יכול לעניין רק היסטוריונים! הוא
הוריד את המסך והצטרף למקהלה הבלתי נראית בשמים! השם יקום דמו!
זהו בדרן-לשעבר!

(דממה ארוכה)

המוכר: טוב, אז כדאי שאני אחליף לך אותו.

(המוכר יוצא אל מאחורי הקלעים.)

מר פרלין: (פונה לקהל) אם אתם רוצים להזיז משהו במדינה הזאת
אתם צריכים להתלונן עד שהפה שלכם יכחיל...

(המוכר חוזר)

המוכר: אין לנו עוד גראהם צ'אפמן.

מר פרלין: (בציניות) אני מבין, אני מבין...  

המוכר: יש לנו שבי זרעיה.

(דממה קצרה)

מר פרלין: הוא מצחיק?

המוכר: לא ממש... לא.

מר פרלין: (בעצבנות) אז זה לא ממש תחליף ראוי, נכון?

המוכר: מממ...

מר פרלין: (עדיין בעצבנות) כן?

המוכר: אתה רוצה אולי שנלך אליי קצת...?

מר פרלין: (בשמחה) אוי, חשבתי שאתה לעולם לא תציע!

(הם עוזבים במהרה את החנות בזרועות שלובות. המסך יורד אך ניתן
לראות עדיין את גופתו של צ'אפמן שוכבת על הבמה. לאחר מספר
שניות צ'אפמן קם על רגליו, מוציא מכיסו כומתה צבאית וחובש אותה
לראשו.)

גראהם צ'אפמן: (פונה לקהל) תפסיקו! תפסיקו למחוא כפיים! זה
שטותי! זה היה המערכון הכי שטותי שהשתתפתי בו בחיים. עדיף כבר
באמת למות. שלום ולא להתראות.

(צ'אפמן יורד מהבמה בהליכה צבאית ויוצא מיציאה צדדית)

הסוף

המחזה מבוסס על המערכון "התוכי המת" של גראהם צ'פמן וג'ון קליז
מ"הקרקס המעופף של מונטי פייטון" (עונה ראשונה, פרק תשיעי -
"ערום חזיתי מלא").

גראהם צ'אפמן היה חבר בצוות של מונטי פייטון. בנוסף לכך, הוא
היה רופא מוסמך, הומוסקסואל מוצהר ואלכוהוליסט. בשנת 88' במאה
שעברה הוא הלך לבדיקה שגרתית עקב כאב גרון בה נמצא לו גידול
סרטני בגרון שבהמשך התפשט לעמוד השדרה שלו. למרות הטיפולים
הקשים והכואבים צ'אפמן המשיך לעבוד ואף הופיע בקלטת-אוסף לציון
20 שנה להיווסדות החבורה - "מערכון התוכי המת לא כלול - 20
שנה של מונטי פייטון" בספטמבר 1989. חודשיים לאחר מכן, ב4
לאוקטובר, יום לפני שמונטי פייטון חגגה 20 שנה להיווסדה -
גראהם צ'אפמן נפטר כשג'ון קליז לצידו.

הוא הותיר אחריו בן זוג, בן מאומץ ומליוני מעריצים.

המחזה הזה הוא לזכרו.