שמש כתומה על מסך של קסם,
חיוך מתפשט על שפתייה של ילדה מאוהבת,
הצל מקבל גוון לבן,
נקי, מואר.
הנפש מלטפת את החושך לשלום,
נפרדת - לא נפרדת מהקור.
מחפשת בנרות את התקווה שמדי פעם הוא יחזור,
סתם בשביל להגיד לו שוב שלום,
בשביל לחבק ולשמח,
בשביל שהשחור יהיה יותר בהיר,
יותר כחול, ירוק, סגול,
שהוא לא יהיה כזה בודד,
עצוב, מרוחק,
שיאהב ויבין שהעצב,
הוא מקום שרק לפעמים נחמד לקפוץ לבקר אצלו.
הרוח מזיזה את העננים הרכים,
השמש מתפשטת על צוקי אוהבים,
הטוב נמצא כבר בכל ציפור, פרח,
שכשוך מים ומלה קטנה.
הירח שולח קריצה,
הכוכבים מחייכים,
עולם מחייך.
עולם בו הכל קסום
ואני איתך ואתה איתי,
כמעט כמו עכשיו,
כמעט כמו התחלה,
בשחר של עולם חדש,
עולם נפלא.


ומי אמר שהחיים לא יכולים להיות יפים?





17.1.2005