התבונן בה בהערצה,
יצירת מופת שקטה בתוך ידיו,
ידיו הקרות, העוטפות.
נגע קלות בשפתי השני שלה
היא פתחה עיניה בזהירות
קרני השמש של לבו
סנוורו אותה
עטפה צווארו בצעיף ארגמן
הצמידה עורפו לחיקה
נשמה נשמתו
נשם נשימתה
העביר ידו על גופה המתפתל
חמקה ממבט עיניו
תפסה בידו ולא הרפתה
עד שכאב.
בצעיף הארגמן עטף את נשמתה
זרק ייסוריה לעבר האור
נשקה על מצחו הקודר
ושיחררה את הכפור...
שוכבים הם צד זה לצד זו
עונג שאינו מתפוגג
שאיפה עצורה בידי אדמה
ומעליהם נמצאת חומה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.