שחר גיליס / כעס |
העיניים מאדימות בעצבנות,
הפה נפתח, והכל נשפך.
כבר אין דבר שיעצור את המילים,
והכעס משתלט.
אנשים מסביב מתרחקים,
וגם אני לא מתקרבת.
רק צועקת.
אבל מי מקשיב?
אני שותקת.
מעכלת את הכעס פנימה,
ושותקת.
והכעס מחלחל, כמו מים בין סלעים,
כמו נחש בין עשבים שוטים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|