החיים הם ביצה קשה!
אדוני אמר בעוד הוא בוחן את דמותו במראה.
את מבינה? אמר לי, בתור התחלה עליך לשבור את הקליפה הקשה
והניטרלית המצפה את כולנו ולנסות להיפטר מכל חתיכות השבר
שנדבקו לביצה. לאחר מכן ניגלה אלינו הכיסוי הלבן, החלבון, כך
קוראים לו והוא רך וטעים ותענוג לנגוס ולגלות עוד קצת ועוד קצת
מהאדם.
עד שמגיעים לחלמון, הליבה - משמעות האדם, העיגול המושלם! אותו
נבלע בבת אחת והנה האדם נעלם ואינו עוד.
והעולם, העולם הוא סלט ירקות! ערבוב ססגוני של אדום וירוק
שביחד יוצרים הרמוניה מושלמת של טעמים שמענגים את החיך.
את רואה למה אני מתכוון? זה כל כך פשוט! מול העיניים ממש!
והמוות... או המוות!
המוות הוא קפה שחור, מר ורותח שמשאיר טעם לוואי בפה לאחר שנגמר
ולפני שנשתה אפשר להרגיש את נוכחותו בריח החריף!

את רואה את זה? זה כל כך פשוט וברור עכשיו?
ואני, ברגע של אטימות מוחלטת לדברי הבינה הנאורות והחוכמה
הפשוטה של אדוני, שאלתי
"גיא, אתה בטוח שאתה לא רוצה משהו לארוחת בוקר?"