אני יושב על המיטה,
גומר לי עוד בקבוק
מכבי היא קבוצה טובה
אבל הבירה מסריחה.

פתאום נשמע צלצול הדלת
הגיע הדוור,
אני חותם לו על הטופס
ומשליך את המכתב לפח.

למה לי לקורא אותו?
מה זה, עוד חשבון?
יש לי מספיק צרות שלי
בלי המינוס בחשבון

אני פותח עוד בקבוק,
הפעם אבסולוט קפוא
אני  מוזג לי חמישים
ואז עוד כמה גרמים נדיבים.

שתי טיפות טבסקו גם
וסנדווויץ עם פסטרמה
אני יושב על השולחן
לבד, בשקט.

חברים אומרים לי שאני אדיש,
שלא אכפת לי כבר מכלום
אבל אני עונה להם
"פשוט נמאס לי מהעולם"

מה כבר יש פה שכולם מהללים?
כל בוקר יש פיגוע
החיילים נהרגים
ולנו רק נשאר לקבור אותם

ואם זה לא פיגוע,
אז תאונת דרכים
אז החייל ימות מהקישון
או מסלט ביצים רקוב.

אני לוקח לגימה
מוזג לך עוד כוסית
ואז אני נזכר כאן שוב
גם את עזבת אותי

אולי אני אשם בכך,
כנראה אני אשם,
אבל הכול שוב מתמוטט
ולי ממש כבר לא אכפת.

אתמול היה כאן גשם זלעפות,
את שכונת התקווה שוב הציפו
ילד בן 5 טבע,
ובית"ר כבר בטח התפרקה.

אני מדליק את התנור,
הבן זונה כבר לא עובד,
החדשות בעיצומן-
מראים דוב פנדה שנולד.

וכך עובר לו יום נוסף,
אולי צריך להיגמל,
אולי צריך פשוט לתקוע
כדור אחד קטן בראש.

לא, איך זה ייתכן?
אנחנו בני אדם!
אנחנו נזר אלוהים,
ולחיות אנו חייבים

ואם אנחנו לא רוצים,
אולי כבר פשוט נמאס,
כי העולם על הפנים,
ומה הכי גרוע??? אנחנו אשמים!