חורף לבן / רסיסים |
ואני בטוחה,
שכואב גם לך.
ואתה, עדיין ממשיך בשלך...
כנראה, בלי כוונה.
מבטים עמוקים, רכים
וחיוכים מתוקים.
אני עומדת מולך ונקרעת לגזרים.
מרגישה איך הלב שלי מתפרק ומתחבר-
רסיסים, רסיסים.
פרפרים של כאב מחלחלים בתוכי;
והגעגועים אליך פשוט הורגים אותי.
ושוב, אוקיינוס של רסיסים ללא גבולות;
משתדלת למנוע את בוא הדמעות,
יושבות שם, חונקות ומחכות...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|