אתן לוחצות אותנו אל מחוץ לגופכן
ולאחר מכן מאמצות
בחיבוק
לעיתים במסמך.
ואנחנו גדלים
רצים מן הרכב אל הגן
לא מדברים עם זרים
עושים שיעורי בית
אומרים תודה
וסליחה סליחה סליחה
על אותו כאב עתיק.
אתן לוחצות אותנו אל גופכן
בחיבוק
לעיתים במסמך
ולאחר מכן משלחות
נשיקה כמו בול
ילד כמו מכתב
הרחק.
לפעמים אנחנו דואר חוזר לשולח
אובדים במחסן
נתחבים חזרה לתיבה
(אולי של גופכן.)
אתן, אתן, אתן, אתן...
17.1.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.