יד לבנה שולחת מבטה אל עבר האופק
מלאת תקוות ללקט את צלילי הסביבה,
גבעות נרחבות מכוסות עלי שלכת
מבלבלות שוב עליה את דעתה.
מחשבות טרופות כרוח סערה
שדונים מרקדים בתוך בטנה ההפוכה,
ציפורניים שלופות מנגנות בהלטה
בפעמונים כבדים שצלילם הוא כצווחה.
שולטים על פני הארץ, בחרונם מהדהדים
משליחים פתיתי שלג לח, שריד עת אביבים,
בשלו פרות הליש, על פני דרך מהלכים
מקבלים בברכה את פני בואם של אוהבים.
נר כבה בזמן הליל, חלב מכוסו נשפך
יד לבנה חוזרת, תעתוע לה בצד,
מפנה מקום לניצני ברקת ושולי חצב
מביאה עימה רוח ערב, ופיוסי הסתיו.