אתה בא אליי עם רגשות עזים
כמו נהרות שוצפים הם תחושותיך,
בהתפרצויות גדולות גועש ליבך
מכה בי את ביטויי אהבתך.
בקשה אחת של נחמה
רועדת בכל נשמת אפך,
להיות כאן שוב לצידך
למרות הקור שבזרועותיך.
הלוואי שהיה לי כוח בשבילך
להתנחם בחומך, להסתפק בקירבתך,
רק לראותך בעיני לעת זריחה את חולשותיך
להפר במבט את כל קשיי חייך.
עשה שכל זה יקרה, גרום לכל שיתרחש
מבקש שוב בהפצרה קודרת,
רוצה שוב בתקווה נשנית
כואבת כמו השנים הנשואות על פניך.
בא אליי, רך כגלי הים
פונה אלי באותות וסימנים,
בעת שקיעה אדומה כדם
בחולי ונועם שיחד מתחברים.
ואני, שהטבתי להכירך
מסרב להתמכר ולהרפות מפחדיך,
מתרפק על זיכרונך, נכנע לדמעה
נשבר מרוב אהבה בין זרועותיך.
מוכן לקטוף לך כל ירח וכוכב
לצלול למעמקי שאול למען חיוך אחד,
ללקט ענפים שבשלכת רוח מסתחררים
רק לא לאבד עוד מנשימותייך,
רק לחזות שוב בפעימות ליבך.
הלוואי ויהיה לי כח אחרי לכתך
להשלים כך עם גורלך, לאסוף את עברך,
לפרוס כנפיים סדוקות משיכחה
לחזות שוב בדמויות רחוקות לעת זיקנה.
זיכרונות ומגעים שאותי מציפים
את ראשי, את מחשבותי ממלאים ולא מרפים,
מכובד נישמתך, ממגע זרועך שעלי כבדה
וגופי שעייף מרוב עצב וימי החשכה.
רק לראות עוד את מבטך
להיזכר בשרידי טוב ליבך,
להתבונן עוד בעינך, ביפי מראך,
זו תהיה בקשתי האחרונה.