אלי נביאה / סוף טוב |
בלילה, ומחט
דוקרת עד דם
שלגיה כמו אדם.
ואולי כך אוכל
לפעמים לחשוב
על ההוא בלי לדעת
אם רע לו או טוב.
הבטת, חייכת, צבוע
ולמה? הלכת, חייכת, מדוע?
אולי תעזוב
ותשכח
ותלך
ופתאום ברחוב
לך אחייך.
חיוך ומבט, ביד שלי קלף
זה מה שמגיע לך,
הצלף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|