היא התעוררה בבוקר לקול הרוח המנשבת מבעד לחלון האטום - היה זה
יום רגיל של חורף. החלון כוסה בכפור דק ואדי קור נצטברו על
פינותיו וטישטשו את הנוף ההררי שבחוץ. כשהסירה את קורי השינה
שנטוו בין עפעפי עיניה התכולות, הבחינה כי חדר המיטות מבולגן
כפי שלא היה בעבר. ההאנגאובר מליל השוכרה של אתמול הטיל את
שבטו בכל גופה וסימא את חושיה. מיד החלה מתרוממת מן המיטה,
שמיכת הפוך נשמטת מעל גופה הערום ומעל גופה נתגלים סימני
שפתיים ונשיכות רבות. נרעדת מהמחזה המבעית ניגשה מהר אל הטלפון
והתקשרה מזועזעת אל חברתה. כשהיא על סף בכי החלה לגולל אל הקול
החמים מן הצד השני של הקו את הסיפור הנורא ואת הטראומה הקשה
שעברה בלילה החולף. היא סיפרה על הבחור שפגשה במסיבה אמש, על
הצחוק המתגלגל, על עיניו הבורקות, על תווי הפנים המוארכים
והיפים שלו ועל גינוני הנימוס שובי הלב. לאט לאט הלכו ותכפו
העצירות בסיפור. היא טמנה את עיניה הבוכיות במטפחת הנייר
וניסתה לשווא לנגב את הדמעות שזלגו מעיניה כאשדים סוערים.
החברה מן הצד השני ניסתה להרגיע ולדלות כמה שיותר פרטים על
שקרה בהמשך הלילה, אך לשווא. חברתה המשיכה לבכות, וסיפרה כי
מפאת האלכוהול הרב שהגירה לקרבה בליל אמש, אינה זוכרת מאז עד
אשר התעוררה הבוקר, עירומה, כשלגופה סימני נשיכות אדמומיים.
היא ניתקה את השיחה והחלה מחפשת בסחבות הזרוקות שמסביב למיטה
ובבגדים התחתוניים המפוזרים מכל עבר ראיות שיאמתו את השערותיה
בנוגע לליל אמש. כמה שניות לאחר מכן רעם צלצול הפלאפון, הפעם
מטריד וחזק יותר מתמיד. מן העבר השני בקע קול גברי לא מוכר.
לקח לבחורה הכאובה מספר שניות להתעשת, ואז ירתה לעברו את חיצי
הביקורת: זה אתה! אתה אנסת אותי אתמול בלילה! איך אתה מעז
להתקשר לכאן שוב? היא רעמה, בעוד מן הקול השני בוקעים ניסיונות
מקוטעים להפסיק את המתקפה. הבחורה לא אמרה נואש מניסיונותיו
הקלושים של הגבר לצאת כנגד האשמותיה, והמשיכה בשלה - מי אתה?
אני רוצה לדעת מי אתה! היא הצטווחה, מגששת באפלה במטרה לדלות
פרטים על האנס במטרה למצות עימו את הדין - ספק בתחום החוק, ספק
במגוון אפשרויות אפורות אחרות. כשהאשמות נפסקו והבחורה נשתתקה,
הצליח להגניב הבחור מספר מילים אל עבר הבחורה ההיסטרית. תרגעי,
זה אחיך. על מה את מדברת? מי אנס אותך? עתה הגיע תורו לעבור
לשלב החרדה. הבחורה, שרויה בטירוף חושים, אפילו לא הרגישה צורך
להצטער על האשמותיה הפזיזות, גוללה את אירועי ליל אמש
בפרוטרוט, כשם שעשתה מספר רגעים קודם לכן עם חברתה. לכשסיימו
ניסתה להכנס אל המקלחון במטרה לשטוף מגופה את הזוהמה המחליאה
והחונקת מעליה. ברגע שפתחה את זרם המקלחת נשמעו דפיקות רועמות
בדלת הבית. היא יצאה, כשחלוק בלבד חוצץ בין העולם לבינה, ופתחה
את דלת הכניסה ספק הססנית ספק סקרנית. אל הסלון החשוך שאת
תריסיו הגיפה כמו תמיד בחורף, חדרה אלומת אור בודדת מחדר
המדרגות המואר ומולה ניצבה דמות לא מוכרת. סלי...הוא ניסה
להגניב בקשה מנומסת קטנה, אך נתקל בקיטונות של רותחין. אתה!
אתה אנסת אותי אתמול בלילה! איך אתה מעז להגיע לכאן שוב? היא
צווחה, מוכת טירוף, לעברו של האדם אותו ראתה בפעם הראשונה
בחייה ממש ברגעים אלו. היא התקדמה לעברו והחלה להטיח בו את
אגרופיה הקמוצים, אך ללא הועיל. הדמות העלומה, גבר בשנות
העשרים המאוחרות לחייו כשאניצי שיער שיבה מעטרים את בלוריתו
המתנפנפת, חזרה כלעומת שבאה אל עבר האור הנוגה של חדר המדרגות.
הבחורה התקדמה לעבר הסלון, התיישבה על כורסאת הסטן המהודרת,
ושמטה את ראשה אל בין ברכיה המכופפות והחלה פורצת בבכי. לאחר
מספר רגעי פורקן נשמע צלצול נוסף, הפעם מן הטלפון שבבית.
מופתעת, שכן כמעט ולא מתקשרים אל ביתה, היא קמה מן הספה והחלה
להתקדם לעבר הקיר עליו היה מודבק ביתו של הטלפון האלחוטי,
ניתקה אותו מבסיס האם וצעקה מי זה? מן העבר השני נשמע קול גברי
מרוסק, צרוד משנים רבות של סיגריות, ושאל לשלומה. הבחורה
התעשתה במהירות, לא לקח לה הרבה זמן לחכוך בינה לבין עצמה כי
זה האיש שאנס אותה לילה שעבר, זה ולא אחר. זה אתה! אתה אנסת
אותי אתמול בלילה! איך אתה מעיז להתקשר לכאן שוב? היא צרחה אל
עבר השפופרת, שולחת נתזי רוק רבים מספור אל עבר החורים הקטנטים
בחלקו התחתון של הטלפון, מוכנה לשבור לשטן את הראש דרך חוט
הטלפון. תרגעי, הוא ניסה לשווא להשיג את שלא השיגו קודמיו, זה
השכן מלמטה. מה קרה? על מה את מדברת? עתה, מכונסת בתוך עצמה אף
יותר מקודם, לאחר שיידעה בתמימותה את כל סביבתה הקרובה באסונה,
לא ידעה מה להשיב ופשוט אימצה את השתיקה כידיד ואח. בסך הכל
רציתי להגיד לך שהרכב שלך חוסם את שלי ואני לא יכול לצאת
מהחניה, כנראה שהשארת אותו שם אתמול בלילה מאוחר...את יכולה
לרדת להזיז אותו? כעבור מספר שניות כבר החליפה את המגבת שעתה
כבר הייתה רטובה כולה לבגדים נוחים מעט יותר, הכניסה את כפות
רגליה העדינות אל תוך נעלי הבית וירדה אל החניה המשותפת. היא
הגניבה חיוך מבויש לעבר השכן, ופתחה את דלת המכונית. היא
התניעה בפעם השלישית בלבד, כשידה הרועדת מתקשה להתניע את
המכונית כהלכה. משסיימה, איחל לה השכן יום טוב ונפרד ממנה
בנשיקה על לחיה הצוננת. היא עצרה במקומה, קפואה, וכעבור מספר
שניות ניסתה לשווא לנתק את רגליה המאובנות מן האדמה הקרה.
פסיעות רגליה נעשו קשות יותר מרגע לרגע, ומאמץ החזרה לדירה היה
כבד מנשוא. משהכניסה את המפתח לבריח הדלת החלה שומעת רחישות
מעברה השני של הדלת, אך החליטה לא לייחס לכך חשיבות יתרה. חצי
סיבוב, המנעול משוחרר, והיא מוגנת בתוך ביתה. כשהסיטה את מבטה
שמאלה, במטרה להחזיר את הטלפון האלחוטי לבסיסו, הבחינה באדם זר
ובכלב שחור-חום גדול ממדים המסיבים אל סלונה. הפעם כבר לא
נרתעה לאחור, כשחוויות הזיהוי הכושל מן המפגשים הקודמים עדיין
חקוקים בזכרונה, התקדמה לעבר הזר ושאלה מה הוא מחפש. לאחר
שגוללו ביניהם שיחונת קצרצרה שגלשה לפסים אנושיים וחמימים אותה
כה חיפשה הבחורה, זלגו הדמעות מעיניה התכולות והסגירו את
המועקה בה הייתה שרויה. הזר התקרב אליה יותר ויותר, וכעבור
מספר שניות כבר נשק ללחייה החשופה והקרה. לאחר מספר רגעים כבר
רכן מעליה הגבר, מבצע בה את זממו, כשהבחורה מנסה לשווא להגניב
צעקה מבעד לידו החסונה של הגבר שחסמה את שפתיה הקטנות. לאחר 10
דקות ופורקן מיני הסתלק הזר כשכלבו משתרך מאחוריו.
הנערה ההמומה הסבה צעדיה לעבר תחנת המשטרה המקומית. לכשהגיעה,
זיהתה את הגבר מחדר המדרגות. אתה..אתה...היית אצלי היום...היא
שוב לא הרגישה צורך להתנצל, שרויה בסערת רגשות. כן, חברה שלך
התקשרה אליי. אמרה שהיא טוענת שנאנסת. הגעתי מהר ככל שיכולתי,
לנסות לדלות ממך כמה שיותר פרטים, אך הבנתי שהיית שרויה בסערה
גדולה. תיכננתי לחזור מאוחר יותר.
הוא...הוא היה כאן שוב...האנס, הוא אנס אותי, היא גימגמה,
רועדת, שיניה נוקשות האחת בשניה.
האנס? מתי? איך הוא נראה? מי היה איתו? שאל החוקר אגב הנחת
זרועו על כתפה של הבחורה והובלתה לחדר מבודד.
היה איתו...כלב...גדול...זהו...אני לא זוכרת מעבר...הכל קרה כל
כך מהר.
איזה כלב? תהה השוטר
זאב, השיבה הבחורה בלי לחשוב פעמיים, בקול חלוש.
איזה?
זאב! זאב! היא צעקה, מקווה שהפעם הוא שומע - אך האיש כבר הסב
את גבו והסתלק מן החדר. היא שתתה את כוס המים שהוגשה לה, מחתה
את דמעותיה, פכרה את פניה היפות בין ידיה וחיכתה.