אני יושב לבד בפינה
חשוכה
מסביבי סימפוניה נהדרת ואדירת
מימדים של
אורות וצבעים.
כולם קופצים,
כולם רוקדים,
כולם שמחים,
לפעמים נדלק הפליקר ואז כמו
פלאש ענק
לשבריר שנייה שנראה כמו
נצח
הוא מקפיא אותם לתמונה,
והם כל-כך יפים.
אני נשען על הבאר
שקוע עמוק בשרפרף
הרגליים מתנדנדות באוויר
פוחד לתת להם לגעת ברצפה
מנסה ככל יכולתי להתחמק מהאורות המרצדים שלא ייפלו עלי
אך נראה
שגם ככה הם לא משתדלים כל-כך ללכוד אותי.
והמוזיקה -
קצב טראנס אדיר של
תופים ובאסים
שמתחבר ממש לפעימות ליבי, עד כדי כך
שאם תחדל המוזיקה
יחדל גם הוא לפעום.
ואני יושב לבד
מחכה, מפחד, מייחל
ויודע, שלכל מסיבה יש גם סוף. |
