מודה אני לפניך
מלך חי וקיים שבראת אותי בצלמך
שהחזרת נשמתי לגופי
העשוי חלולים חלולים
נקבים נקבים,

מודה אני לפניך
שאני כועס ולא מבין לפעמים
איך באופן מסתורי ממש כמו בשיר של ג'ואל
רק את הטובים אתה לוקח
מודה אני לפניך,

שכמו שמש מלהטת
בוער חרון אפי
ואני
אני מה אני אם לא חלולים חלולים,
שכמו לפי תפילה של שחרית
אני מודה,

למה.
על הבדידות ? הייאוש ?
האהבה זו,
הנכזבת שוב ושוב ?
מודה על איוב
גם על קוהלת
מודה כי לא נתחדש דבר תחת השמש,

ומה לבסוף
מותר האדם מן הבהמה,
לא דבר, לא מאום
מן העפר באנו
אליו נשוב
מודה אני לפניך,
מודה אני עצוב.