יונתן מעיין / התל |
מטפס אני על השביל והוא מתפתל.
אויב לי מבית בי מכרסם,
בחזית האויב מכה ובתוכי מתעצם.
לילה הוא יום, יום הוא ליל,
הסהר היקר מתעקל.
אני רץ נופל רגליי עמוסות חבורות,
על ההר נכשלתי, החלה מלחמת חפירות.
לאור הירח הצל משוטט,
קדימה נחפור, נרימה את.
אין סוף למחפורת תעלות מבאישות,
אי שם בקבר דמויות מטושטשות.
אלמנה מזמרת בבכי, האם אשאר,
לעולם לא נדע אם אתגבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|