חריקה מוכרת של אוזניים מזדקרות
לשמע ניצוץ של בכי זרים
כי יושבת ילדה כאן בין מסדרונות
ובוכה בכי תמרורים

עוד רחוב לא רחוב, ביום שבת סואן
אנשים קשיי יום מטיילים בין חנויות
והקטנה היא עוד חלק שולי
בעיני זרם העיניים הכבות

אישה מבוגרת עצרה לידה לרגע
אתם יודעים, רק כדי להסדיר נשימה
העניקה מבט גדוש זלזול ויגע  
איך היא מעזה ברחוב להפר את הדממה

עברה צעירה מנומשת, ברחמה תינוק
הביטה בילדה בחיוכים חמים
הרהרה מתי עוברה המתוק
גם הוא יבכה בשם "טרגדיות" ילדים

בחור נחמד בעל עיניים גדולות
גם הן נפגשו עם העיניים הדומעות
הולך כמנצח ולו דובי ביד
אמר לה "קחי מתוקה לא תרגישי לבד"

ועוד ועוד דמויות חולפות על פניה
ספק אם באמת מבחינים
מבטים מנוכרים, מנחמים, אדישים
כל אילו עוברים על פני העצבות
ועל נפש העייפה מחוסר אונים

ובחיק הילדה תינוקת,
צורחת בכי שקט
ויודעות הן שמלבד כמה מבטים ושתיקות
אין איש בשבילן באמת...