זה עוד אחד מן השירים שהקלטתי עם אבי סינגולדה לפני כ-5 שנים.
שיר שקט ונוגה, ושייך לתקופה מסויימת בחיי.

הוא שברא את האושר
ברא את הכאב
ואנחנו תועים, נודדים ביניהם
בנבכי הלב
מסלקים געגוע עיקש
מתרפקים על אחר
לו יכולת, אהובי
שלא לכאוב יותר...

אני יכולה רק לחבק אותך
עוד עוד ועוד
עד שכל אותן דמעות בך
יביאו את המנוחה
אני יכולה רק לחבק אותך
עד אשר תאמר
עוד יום נגמר
ועוד מעט מחר...

הוא שברא את הנצח
ברא גם את הסוף
ואנחנו תועים, מבקשים להגיע
אל שלוות החוף
נודדים כמו רוח של סתיו
מבקשים לגלות
רק יודעת, אהובי
אוהב אותך עד כלות...

כי הוא שברא את העצב
ברא את המחר...