נילי רוזנבליט / מנזר |
רק עוד אחת,
אחרונה,
אני מבטיחה.
רק עוד טיפה מהנוזל
שמוחק את הזכרונות המרים
להתחבר למוזיקה
לצלילים.
יושבת במנזר ושותקת,
הצללים על הקירות
מחבקים ומלטפים
עוטפים אותי בחום נעים
תמזוג לי עוד כוס
שאת זמני תנעים.
ארבע בבוקר
ברחוב אלנבי,
שפתיים נושקות
לכוסות זכוכית גבוהות
וצחוק פרוע מהדהד
בין הקירות.
הפנים מתעוותים
החושים מתקהים
מרסקים את כל ההגיון שהיה בפנים,
תמזוג לי עוד כוס
אני לא צריכה אנשים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|