את מטעני עברך הקצר את שומרת
ונפשך - מ'קור כלבים' מתייסרת,
את לבך לאהבה את סוגרת
ואת מחזרייך - הודפת...
בכלל לא בודקת
לאן הרוח נושבת.
אם רק היית מאפשרת
לרוח המדבר המחממת
לחדור אל קליפתך הקפואה,
את כל המילים היפות היית מגלה.
האם מלותיי מכוונות למטרה בכלל?
האם אינן סתם מתפזרות לחלל?
הרי הכוונה להעבירן מלב אל לב
גם אם לא נדע מה העתיד צופן.
לא, אין לי על הכל תשובות
ולא מומחה אני מתיימר להיות -
רק רוצה לקחתך עמי
אל מחוזות אהבתי,
את סיוטייך על קרח להבריח
ואת מקפיא נפשך ממך להשכיח.
30/01/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.