"אל תדחוף ידיים!
אל תיגע לי בשדיים,
אל תלטף לי ירכיי
הרחק נשיקתך משפתיי
ואל תגע באהבה!"
כך אמרה.
וכמעט נעלבתי...
היא ישבה ובנוף הסתכלה,
"בוא וטייל בנוף הגואה", ביקשה,
וכך ישבנו באור ליל ירח מלא
בלב מתערטל ובלי לפצות פה,
כאשר שיר ההלל לאהבה ולתשוקה
לא נצרך כלל למילה או נגיעה.
ובמעט התאהבתי...
16/01/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.