יום. חוץ. שעת שקיעה בטיילת.

ערן על הדשא מעשן סיגריה, אביב שוכב על הדשא ישן, ניר שותה
בירה. תמר יושבת על ספסל ומציירת על דף המחברת פסיפס של ציורים
קטנים- סיסמאות באנגלית, פרצופים מפלצתיים, פיות עצובות. היא
אוכלת המבורגר חצי אכול בתאוותנות. מאחורי הספסל מרחוק מגיע
אורי, רוכס את מכנסיו אחרי שהלך להשתין. הוא רואה את המחברת
ומצביע על הציורים.
אורי: "וואו! הם ממש טובים!"
תמר קופצת כשהיא שומעת אותו, מפסיקה לצייר. מסתכלת אחורה
אליו.
תמר: "נו... אז?"
אורי: "אפשר למכור אותם! זה פול כסף!"
תמר חוזרת להסתכל בציור. היא מטה את ראשה הצידה, מרחיקה את הדף
ממנה ומתבוננת, מעקמת את אפה, מתלבטת. אורי מקיף את הספסל
ומתיישב לצדה.
אורי: "הם גם ממש כועסים, את יודעת?"
תמר מסתכלת עליו ואז מחזירה את מבטה לציור ומחייכת חיוך קטן.
מדגישה את הקווים באיטיות.
תמר: "זה כל כך ברור?"
אורי: "כן, גם אני ציירתי ככה פעם. אבל הפסקתי. לא כועס
יותר."
אורי מביט אל הים. תמר כותבת על הדף "לא כועסת" ותוך כדי זה
מדברת.
תמר: "אולי גם אני אפסיק לכעוס מתישהו."
אורי: "בטח שתפסיקי. את גם תשכחי למה עזבת את הבית."
תמר מביטה בו במעט תדהמה ממה שאמר עליה, ואז מביטה אל הים. ערן
משמיע גרעפס קולני, כל השאר מתפקעים מצחוק. תמר ממשיכה לבהות
בציור.

יום. חוץ. מדרחוב נחלת בנימין

חמישה ציורים פרוסים על חתיכת קרטון, מונחים על רצפת המדרחוב.
מישהו משלם לתמר, לוקח ציור והולך. תמר יושבת על הרצפה, מציירת
במחברת בעט בחורה בוכיה שעומדת מחוץ לביתה הקטן. אורי שכוב על
הרצפה לצדה. ביניהם על הרצפה יש חבילה של עוגיות בתוך שקית
ניילון.
אורי מכניס יד לכיס ומרגיש שהכיפה לא שם. הוא מביט מסביב ורואה
את הכיפה זרוקה על הרצפה. הוא מרים אותה ומחזיק אותה בידו.

אורי: "אוי, שיט. הכיפה."
תמר: "כיפה?! זה שלך?"
אורי: "היה שלי. פעם. א... אני סתם שומר את זה."
תמר: "היית דתי?"
אורי: "(צוחק) חרדי... פינגווין כזה."
תמר מחייכת קצת. מבט מופתע.
תמר: "מה?! אתה... רגע... ובגלל זה עזבת?"
אורי: "עזבתי כי... אני שונא פינגווינים. אין באמת אלוהים, את
יודעת?"
תמר: "(צוחקת) אין באמת אלוהים... (מפסיקה לצחוק) יש רק
גיהינום, והוא נמצא פה, אתה רואה? (מצביעה על הבית שבציור)."
תמר תולשת את הציור ומניחה אותו לצד הציורים האחרים בשתיקה.
אורי מרים ציור אחד מהרצפה.
אורי: "תני לי לנחש- זה אבא שלך, והקטן פה זה את... הוא הרביץ
לך פעם.... או שהוא הרביץ לאמא שלך... אני צודק?"
הפרצוף של תמר הופך לאט לעצוב וקודר יותר.
תמר: "הוא לא אבא. סתם אידיוט."
אורי: "הוא הרביץ לך?"
תמר: "גם... לאמא יותר. נולדה להם תינוקת עכשיו. הוא ימשיך
להרביץ."
תמר לוקחת את הציור מידו של אורי ומחזירה אותו למקומו על
המדרכה.
אורי: "אם היה אלוהים אז האידיוט היה עף מהחיים שלך, ואני
הייתי בבית עכשיו."
תמר: "למה בכל העיפו אותך? מה, ערבבת בשר וחלב?"
תמר ממשיכה להביט בו, נשענת לכיוונו. לא מבינה מה כוונתו.
אורי: "יותר לכיוון של (עושה מרכאות עם היד) בחשתי בשוקו."
תמר מזדקפת, מביטה בו במבט מוזר. כאילו הוא אדם אחר עכשיו.
תמר: "מה... אתה..."
אורי: "כן, הומו. ואם היה אלוהים אז הייתי עם חבר שלי עכשיו."
תמר ממשיכה להסתכל על אורי בתדהמה. אישה מבוגרת ניגשת אליה
ומרימה ציור מהרצפה.
אישה: "כמה זה?"
תמר מפנה את מבטה אל האישה כדי לענות, אורי מקדים אותה.
אורי: "20."
היא מביאה לה כסף. תמר לוקחת את הכסף ומיד מכניסה לתיק.
אורי: "תודה רבה."
תמר פונה אל אורי כדי לומר לו משהו, הוא מקדים אותה.
אורי: "טוב, עזבי את זה. בואי נלך, עשינו מספיק כסף."
הם קמים ואוספים את הציורים מהרצפה לתוך תיק מסמכים ישן.

הסרט המוגמר עונה לשם "בית בכל מקום". התסריט המלא וה-DVD של
הסרט- אצלי (אפשר לפנות במייל או אייסיקיו).